קבוצת "חדשות הגבעות" קראה, "במלאת 31 שנה להצלת יהודי חברון בפעולת המֵנע, ההצלה והנקמה"... ל"יהודים טובים" לעלות לקברו שבקריית ארבע ביום הפורים.
היה מי שדאג שהזכיר כי "בפעם הראשונה מזה 31 שנה, פורים חל שוב ביום שישי בתוך חודש רמדאן. בפעם הקודמת, ברוך גולדשטיין לקח רובה ורצח 29 מתפללים".
בהודעה של קבוצת "חדשות הגבעות" צוין: "הערב יתחיל בתפילת ערבית, ובקריאת המגילה. אחר כך, המשתתפים [המבוסמים] יגיעו למסיבת פורים בחוותו של נעם פדרמן".
אתאר להלן את האירוע ואת ועדת החקירה שמונתה בעקבותיו. בהמשך אעסוק בשאלה: האם הטבח שביצע ד"ר ברוך גולדשטיין במערת המכפלה היה צפוי? לאחר מכן אתייחס לתוצאות האירוע מבחינת תנועת כך, כהנא חי ופעיליהם. לבסוף, אציג שני אישים, שמעוררים עניין רב בקשר לדמותו של ד"ר ברוך גולדשטיין – נעם פדרמן, ואיתמר בן-גביר.
האירוע
בשעות הבוקר של יום שישי, 25 בפברואר 1994, נכנס ד"ר ברוך גולדשטיין למערת המכפלה וטבח 29 בני אדם בשעת התפילה. עוד 125 בני אדם נפצעו. המתפללים המוסלמים הסתערו על היורה והרגו אותו.
ועדת החקירה
ראש הממשלה יצחק רבין מינה ועדת חקירה בראשות מאיר שמנגר, לשעבר נשיא בית המשפט העליון. המנדט שנקבע לוועדה: "תחקור ותקבע ממצאים ומסקנות באשר לעובדות ולנסיבות הקשורות לטבח האמור, הוועדה תוכל להגיש לממשלה גם המלצות בעקבות ממצאיה ומסקנותיה, ככל שתמצא לנכון".
היכולת לצפות את הטבח
ד"ר גולדשטיין הוכּר על ידי רבים כ"צדיק" ו"גיבור", ומעשה הטבח שביצע במערת המכפלה נתפס לא פעם כחורג מקווי אישיותו של "מי שנטה חסד וגילה חמלה ורחמים לכל אדם".
ב"דבר המחברים" בראשית הספר ברוך הגבר: ספר זיכרון לקדוש ד"ר ברוך גולדשטיין הי"ד –בעל המבנה הדומה לספרי זיכרון המוּצאים לאור על ידי הציבור הדתי; שיצא לאור בפורים תשנ"ה, ביום השנה לטבח במערת המכפלה ולמותו של גולדשטיין; שהופץ במהדורה אחת, ושעורכיו (מיכאל בן חורין בסיוע עורכי המשנה נתנאל עוזרי, יואל לרנר ויוסף דיין) הועמדו לדין והורשעו בהסתה לגזענות – נכתב: "ככל שהעמקנו באיסוף החומר על הקדוש, כן התגלתה לנגד עינינו המשתאות דמות מופלאה שלא מן העולם הזה. דגול במידות, יחיד בדורו, שכל מעשיו לשם שמיים". המחברים סיימו באמירה: "ה' ייקום דמו!".
הרב דוב ליאור – בזמנו רב היישוב היהודי בחברון ובקריית ארבע, וכיום רבה של מפלגת עוצמה יהודית – הסביר כי ד"ר גולדשטיין "היה רופא וטיפל בהרבה מקרים, וייתכן שנטרפה דעתו ממה שראה".
לעומתו, הרב שלמה אבינר – רב דתי-לאומי, מתלמידי הרב צבי יהודה הכהן קוק, שהיה רב היישוב בית אל ושמכהן כשיא ישיבת עטרת ירושלים בעיר הבירה – כתב, לאחר גינוי המעשה עצמו, כי ד"ר גולדשטיין "לא פעל מתוך רגשי נקם פרטיים... הרי הוא ידע שמה הוא עושה זה מסוכן, לכן ודאי זכר צדיק לברכה, זכר קדוש לברכה".
ועדת החקירה לעניין הטבח במערת המכפלה ציינה כי "המסקנה שהתגבשה לגביו בתקופה שלפני מעשה הייתה כי 'למרות הזדהותו עם התפיסות של תורת כך, כולל שנאה עזה לערבים, לא היה חלק מהגרעין הקשה והאלים של פעילי כך המוּעד לבצע פיגועים, ואשר צפויה סכנה ממנו'".
עולות השאלות: האם אמנם סוכנויות המודיעין האמונות על כך לא יכלו לצפות מראש את "הסכנה הצפויה ממנו"? האם ד"ר גולדשטיין – שתואר על ידי חסידיו כאדם דגול במידות, יחיד בדורו, דמות מופלאה – פעל מתוך טירוף הדעת או אי שפיות זמנית (כפי שמשתמע מדברי הרב ליאור); או שמא פעל באופן מודע ומחושב, לשם שמיים ובהיעדר רגשי נקם פרטיים כלל (כפי שמשתמע מדברי הרב אבינר)?
יוזכר כי כאשר ד"ר גולדשטיין נשאל כיצד דעותיו הקיצוניות מתיישבות עם עיסוקו ברפואה, השיב בציטוט מקהלת: "עת להרוג ועת לרפוא".
ד"ר גולדשטיין היה פעיל הליגה להגנה יהודית של הרב מאיר כהנא. הוא המשיך בדרך הזאת גם אחרי עלייתו ארצה (1982), ונטל חלק בתנועת כך שהרב כהנא ייסד עם עלייתו ארצה (1971).
ד"ר גולדשטיין הופיע במקום השלישי ברשימת כך לקראת הבחירות לכנסת האחת‑עשרה (אוגוסט 1984), וכן ברשימת התנועה לקראת הבחירות לכנסת השתים-עשרה (נובמבר 1988). הוא רץ ונבחר מטעם התנועה למועצת קריית ארבע, ואף כיהן כחבר במועצה עד אמצע 1993 – עת להתפטרותו כדי לפנות את מקומו לברוך מרזל.
ועדת החקירה הגיעה למסקנה כי, בניתוח שלאחר מעשה, הייתה לד"ר גולדשטיין "תפיסה קיצונית וקנאית של תנועת כך (לרבות ההטפה לנקם ולתגובה אלימה). לפי השקפתו, המטרה והשליחות שאותן הציב לעצמו מקדשות את האמצעים ומסלקות כל מעצור. קנאותו לא הכּירה בעליונות החוק או במרותן של רשויות המדינה. לדידו קבעה תורת כהנא הנושאת עימה פנטיות דתית ושנאה לערבים... היה טמון בו כל העת רצון לנקום את רצח מורו ורבו הרב כהנא – רצון ששמר כנראה להזדמנות נאותה בעיניו, ואשר אותו חיבר לרצונו לפגוע בתהליך השלום... הוא ראה עצמו כשליח של עם ישראל, המצוּוה לפעול על פי רצונו של הבורא... התגבש אצלו ככל הנראה הרצון לבצע מעשה חריג בחומרתו ובקיצוניותו, שיעצור את התהליך המדיני, שבו ראה סכנה רבתי. לפי הבנתו, רק פיגוע רציני שיעשה רעש עולמי יעצור את התהליך".
השופט לשעבר מאיר שמגר אמר לימים: "הגענו למסקנה כי המפגֵע עשה את אשר עשה על דעת עצמו, לבדו, בלי להסתייע באיש".
אני מחזיק בידי גיליון מקופל מטעם "מרכז קהילתי קריית ארבע חברון", הנושא את הכותרת: "תגובות ראשונות על הרצח הנתעב של הרב מאיר כהנא" (נובמבר 1990).
מתברר כי כבר אז – למעלה משלוש שנים לפני הטבח שביצע ד"ר גולדשטיין במערת המכפלה – אפשר היה לעמוד במפורש על עמדותיו הקיצוניות ועל צידודו במעשי נקם נגד ערבים.
בגיליון מופיעים דבריהם של הרב אליעזר ולדמן, ראש ישיבת ניר, קריית ארבע; צבי קצובר, ראש המועצה המקומית קריית ארבע; הרב משה לוינגר; ח"כ אלייקים העצני; מאיר בן גור, חבר המועצה המקומית.
בתחתית הגיליון משמאל מופיעים דבריו של ד"ר ברוך גולדשטיין, חבר המועצה המקומית, שאני מביאם בשלמותם להלן: "שם ישראל לא זכה להכיר את גדולתו של הרב מאיר כהנא זצ"ל אשר משחר נעוריו הקדיש את חייו עד יומו האחרון להוציא את בני דורו מחשכת תרבויות זרות ולהפיח בהם זהות וגאווה יהודית על בסיס ביטחון ה' ואמונה בתורת ישראל. הוא היה ראוי להנהיג את ישראל; אך, כנראה, דורנו לא היה ראוי לו". מעשי נקם רבים יבואו ויבורכו כיאה לכל אובדן חיי יהודי באשר הוא, ובמיוחד על אובדן גדול וצדיק זה, הי"ד; אך הצורך המתחייב (ולא כסיסמה בלבד) אחר פטירתו הוא הגברת פרסום דעותיו והליכותיו להלכה ולמעשה, ולהמשיך להשתחרר מגאווה פסולה ומאטימות הלב שמנעו מרבים וטובים את מסריו בחייו. יבוא יום והרב כהנא זצ"ל הי"ד יוכר על ידי כל שכבות הציבור כאחד מגדולי הרוח בתולדות עם ישראל, ויקוימו בו דברי חז"ל: 'גדולים וצדיקים במיתתם יותר מבחייהם'. יהי רצון שמיתתו תכפר על עוונות הדור, ושנזכה במהרה לגאולה שהוא כה נכסף אליה, בעודו איתנו".
תגובת הרשויות כלפי התנועה הכהניסטית
הכרזה על ארגוני טרור: במרס 1994 הוכרז על תנועות כך, כהנא חי, צירופיהן או נגזרותיהן כעל "ארגוני טרור". וזה נוסח ההודעה, שחלה – למרות ניסיונות לבטלה (של איתמר בן-גביר ואחרים) – עד היום:
"הכרזה על תנועות כך, כהנא חי, צירופיהן ונגזרותיהן כעל ארגון טרוריסטי, במסגרת ועדת שרים לענייני בטחון לאומי: מחליטים – בתוקף סמכותה לפי סעיף 8 לפקודת מניעת טרור,התש"ח-1948... מכריזה הממשלה שהחבורות המפורטות להלן הן ארגונים טרוריסטיים: (א) תנועת כך, שהפעילים המרכזיים שבה הם כיום: ברוך מרזל, נעם פדרמן וטירן פולק; (ב) תנועת כ"ח (כהנא חי), שהפעילים המרכזיים שבה הם כיום הם: בנימין כהנא, דוד אקסלרוד ויקותיאל בן-יעקב. הכרזה זו חלה על הארגונים הטרוריסטיים המפורטים לעיל, וכן על כל חבר בני אדם שיפעל להשגת מטרות מאותו סוג, אשר הארגונים הנזכרים לעיל פעלו להשגתן, באמצעים דומים לאמצעים שהארגונים הנזכרים לעיל השתמשו בהם, אף אם יתקרא בשמות או בכינויים אחרים – אם דרך קבע ואם מעת לעת. כן תחול הכרזה זו על פלגיהם ועל צירופיהם של הארגונים הנ"ל".
[יקותיאל בן-יעקב, או במקור מייק גוזובסקי, היה הקמב"ץ של הרב מאיר כהנא, האחראי לפעילות הלילה של התנועה. הליגה נגד השמצה – ארגון אמריקני מיסודו של בני ברית – הוציאה בשלהי 1995, על רקע רציחתו של ראש הממשלה יצחק רבין, דוח שנקרא "קיצוניות בשם הדת: התיעוד האלים של תנועת כהנא וצאצאיה". הדוח מרבה להתייחס למייק גוזובסקי, המוגדר כ"ראש תנועת כהנא חי בארצות הברית". הנה חלק מהעדויות המתייחסות אליו. נכתב שם, בין השאר: פברואר 1994, ניו-יורק. מייק גוזובסקי אמר: 'ד"ר גולדשטיין היה היהודי המתוק ביותר שחי מאז ומעולם. הוא היה יהודה חדור אהבה למדינה היהודית ולעם היהודי. הוא היה יהודי בריא, שהבין כי הערבים החיים בחברון, והערבים החיים בישראל, מעוברים במלחמת קודש נגד העם היהודי, ומעוניינים לזרוק את היהודים אל הים. הוא הבין שהערבים הם אויבנו'. 27 במאי 1994, ניו-יורק. 'לצד מצד ההצדעה השנתית לישראל, מייק גוזובסקי וחברים אחרים של קבוצה החזיקו שלטים הקוראים לראש הממשלה יצחק רבין בוגד, ולד"ר ברוך גולדשטיין – גיבור''". מייק כתב בעלון בעריכתו: "בפורים תשנ"ד קם 'ברוך היהודי', וביצע פעולת מנע נגד מתפללים מוסלמים במערת המכפלה שאיימו ותכננו לבצע טבח באותו הפורים נגד היהודים... כתוצאה מהפעולה הבודדת על ידי היהודי הבודד שפעל על דעת עצמו, הוכרזו ארגוני כך וכהנא חי כארגוני טרור, עקב סירובם לגנות את הפעולה, ובגלל שהעזו לשבח את 'ברוך היהודי'"].
מעצרים: בעקבות הטבח נעצרו פעילים רבים של התנועה. בגיליון מיוחד של "העצורים המנהליים – ללא משפט" של תנועת כהנא חי (ספטמבר 1994), נכתב: "בכלא יושבים העצורים המנהליים ברוך מרזל, שמואל בן יעקב [מזכיר תנועת כהנא חי בירושלים], נעם פדרמן, ברוך בן יוסף ובנצי גופשטיין. הכל התחיל, כך לכאורה, באותו בוקר פורים כאשר נכנס ברוך גולדשטיין למערת המכפלה ועשה מעשה נקמה בערבים... הארץ רעדה תחתיה. הממשלה הפעילה 'כללים מחוץ לכללים': מעצרים מנהליים, שימוש בפקודה למניעת טרור והכרזה על תנועת כך ותנועת כהנא חי כעל תנועות טרוריסטיות. האם צעדי הממשלה יש בהם כדי למנוע, או אפילו להרחיק, אפשרות של מעשים כגון אלה? התשובה ברורה: בכוחם של הצעדים האלה רק לדחוף אנשים נופים לכיוון הזה, פשוט מתוך הרגשה של חוסר אונים".
"ארגון לזכויות היהודים בארץ-ישראל" הוציא את ההודעה הבאה, בשם התנועות (ספטמבר 1994): "חמישה ממתנגדי המשטר כלואים בבית הסוהר קרוב לחצי שנה. החמישה כלואים ללא משפט וללא שידעו במה הם מואשמים. שתיים ממפלגות האופוזיציה [כך וכהנא חי] הוצאו אל מחוץ לחוק, וכל חבריהן הוכרו כטרוריסטים. על הפעילים המרכזיים במפלגות האלו הוטלו הגבלות חמורות. נאסר עליהם להיות חברים בעמותות. הגבלות חמורות הוטלו על חופש הביטוי שלהם ועל חופש התנועה שלהם באזורים מסוימים במדינה, וכלי נשק שניתנו להם להגנה עצמית נלקחו מהם. מעצרים מנהליים, משפטים פוליטיים, סגירת משרדים, הכרזה על מתנגדים פוליטיים כעל "טרוריסטים", הפסקת תקציבים, החנקת מוסדות חינוך "אופוזיציונרים", דמוקטטורה, וכל זה הוא קצה הקרחון. רוסיה זה כאן".
"שיר הרופא" נכתב על ידי העצורים המנהליים בעת השהות בבית הכלא (עותק מקורי שמור בידיי, באדיבות שמואל בן-ישי)
תעתיק
"שיר הרופא
שירו אחים את שיר המרד, / שירת נקם של אח אוהב; / גדול הכאב כאש בוער, / תגרת נקם יצית בלב. / היו היה גיבור מולדת, / רופא רחמן, חסיד עניו, / תמיד קרן אמת יוקדת, / בה גם חלם נקם נספה. / ישב יבכה העם באבל, / על בן קדוש מסור ורם; / חברון שלי נקדש בסבל, / דמי הצדיק קדשיך לעד. / ברזל היד נחוש-המצח, / שבועת נקם קבל שדי, / ברוך אתה ד"ר גולדשטיין, / קידשת שם במכפלה.
(עצמאות תשנ"ד, כלא השרון)
[שמואל בן-ישי היה יושב ראש "הוועד לביטחון בכבישים" לאחר ברוך מרזל ולפני וטירן פולק. בן-ישי עמד בזמנו בראש סיעת כהנא חי במועצת קריית ארבע, שהייתה זרוע מוניציפלית של כך. הוא העניק לבתו את השם "נקמה", ולבנו הקטן את השם "יגאל עמי". לימים, רשימת כך לכנסת השתים-עשרה, שהתחילה את כהונתה נובמבר 1988, כללה את בן-ישי במקום התשיעי. שמואל בן-ישי, נעצר לאחר שגידף את חיילי צה"ל, ואיחל להם "נפילה בשבי", בעת שפינו את "חוות פדרמן". בשלהי אוקטובר 2008, הוא הורשע בהסתה, בעקבות דברים שאמר בריאיון טלוויזיה, שבו שיבח את ברוך גולדשטיין ויגאל עמיר. הוא אמר לכתבת, בין היתר: "אם את שואלת אותי האם יש שינוי בהתייחסות למעשה של ברוך גולדשטיין, אני חושב שיש רק אהדה ורק הבנה יותר ויותר. יותר אנשים מבינים שזהו הפיתרון היחיד שצריך לנהוג בו... ברוך גולדשטיין היה שֵם דבר וסמל". לדבריו, "הוא הקדים תרופה למכה. הוא עשה מעשה גבורה"].
נעם פדרמן
הצטרף לתנועת כך בגיל 14 (גיל דומה לזה שבו איתמר בן-גביר הצטרף לתנועה בשעתו). היה בין מארגני תנועת הנוער שלה, ולמד במחזור הראשון של ישיבת הרעיון היהודי, מייסודו של הרב מאיר כהנא בירושלים. פדרמן שימש בעבר כאחד מראשי תנועת כך, עד שהחליט לבחור בדרך עצמאית יותר. מעניין לציין כי רחמים כהן – עו"ד של חברת מקורות (חברת המים הלאומית של ישראל), פעיל מרכזי בתנועה הכהניסטית בתקופת פעילותו של הרב כהנא בישראל – העיר בשיחה אישית איתי (שלהי מרס 2021), כי "פדרמן היה חבר נאמן בתנועה שלנו; היה לא רק איש רעיון, אלא גם איש מעשה. היו לו כבר אז נטיות טרוריסטיות. הרב ריסן אותו כמיטב יכולתו. לא היו סביבו אנשים שלנו, לפחות לא בתחום הפעילות הזה. בשלב מסוים, היה חבר מזכירות. כל מה שעשה מעבר לכך, עשה על דעת עצמו".
נעם פדרמן ריצה במהלך השנים עונשי מאסר אחדים (מעצרו המנהלי נחשב בשעתו לארוך ביותר בין העצורים היהודים, למעט מעצרו של מאיר אטינגר, שנחשד בהנהגת "תשתית המרד").
פדרמן היה אחד מחבריו הקרובים של ברוך גולדשטיין. לדברי פדרמן, מעשהו של גולדשטיין היה "מעשה גדול של קידוש השם". במהלך השנים נהג פדרמן להשתתף ב"הילולה" של ברוך גולדשטיין. במלאת 27 שנים למותו [בלשון התנועה "רציחתו"] טען פדרמן כי גולדשטיין הוא "צדיק שהציל את יהודי חברון מטבח".
במרס 2008 עתר פדרמן לבג"ץ בדרישה שהמשטרה תאפשר לקיים הילולה וקריאת מגילה סמוך לחלקת קברו של ברוך גולדשטיין. לטענתו, "המשטרה מאפשרת לשמאלנים להגיע למתחם הקבר בקריית ארבע וגם מאבטחת אותם, ולכן אין סיבה שלא תאפשר גם לקיים במקום הילולת פורים".
חוות פדרמן: פדרמן מתגורר במאחז המכוּנה "חוות פדרמן" ליד קריית ארבע, בגבעת החרסינה (הידועה גם כ"רמת ממרא"), עם אשתו, אלישבע, ועשרת ילדיהם. לאחר ה"הילולה", מתקיימת מדי שנה סעודת מצווה בחווה.
איתמר בן-גביר
בתחילת ספטמבר 2004, איתמר בן-גביר ואיילה נמרודי, בת ה-17 וחצי, באו בברית הנישואים. בחתונת הענק בבנייני האומה בירושלים, השתתפו כ-1,500 איש, בהם אנשי ימין וימין קיצוני מכל רחבי הארץ. בין הנוכחים בחתונה היו צעירי נוער הגבעות, תושבי יצהר, כפר תפוח, ואנשי היישוב היהודי בחברון.
הרב יהודה קרויזר, רב ישיבת הרעיון היהודי בירושלים, אמר בפתח החופה כי שר הביטחון ובית המשפט העליון דאגו להעיב על השמחה, כאשר לא אִפשרו לנעם פדרמן, שנמצא במעצר בית, להיות נוכח בחתונה. פדרמן בירך בטלפון. במהלך הריקודים כיוון אחד הנערים רובה לעבר התקרה. תוך שניות ספורות הורו לו להוריד את הנשק. בכל אותה העת נמשכו הריקודים. אחד הנוכחים שר את השיר "זכרני נא, זכרני נא, אך הפעם הזאת, ויינקמה נקם אחת משתי עיניי מפלשתים". בשלב מסוים הופסקו הריקודים לטובת טלפון שהגיע מנעם פדרמן. פדרמן אמר לחתן ולכלה: "בגמרא כתוב שכאשר יש מלחמת מצווה, הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. כאשר חרב מתהפכת על ארץ ישראל, כאשר האויב הערבי רוצה להשמיד אותנו. אל תהיו כמו כולם, אשר מתחתנים נעלמים. תהיו מיוחדים, תצאו למלחמה".
בסוף האירוע קיבלו המוזמנים מזכרת מהחתונה – חוברת קטנה, כשמאחוריה תמונה של הרב מאיר כהנא, ומתחתיה הכיתוב "ממשיכים בדרכו". בחוברת הופיע גם "שיר הרופא", שעליו חתמו עצורים מנהליים בכלא השרון.
אילה בן-גביר סיפרה, באוקטובר 2004: "רצינו להיפגש [איתמר ואני] במקום מיוחד. מה יכול להיות יותר מיוחד מאשר הפארק על שם הרב [מאיר] כהנא בקריית ארבע, ליד הקבר של ברוך גולדשטיין?".
ב-1994, בריאיון לתוכנית טלוויזיה אחרי הטבח במערת המכפלה, בן-גביר אמר: "סוף-סוף קם יהודי, יהודי גדול, הצדיק הד"ר גולדשטיין, ה' ייקום דמו".
באמצע מרס 1995, כשנה לאחר הטבח, בחג הפורים, התחפש בן-גביר לד"ר גולדשטיין, והצהיר כי הוא "הגיבור שלו".
"הגיבור שלי" – איתמר בן-גביר, פורים, מרס 1995 (על פי סעיף 27א לחוק זכויות היוצרים)
בשנים שלאחר מכן המשיך איתמר בן-גביר להשתתף ב"הילולות פורים", שנערכו במתחם הקבר של גולדשטיין.
באפריל 2000, בדיון בתביעת לשון הרע שהגיש נגד העיתונאי אמנון דנקנר – שכינה אותו בתוכנית פופוליטיקה, באוקטובר 1995, "נאצי קטן" – בן-גביר אמר באשר למעשהו של ד"ר ברוך גולדשטיין: "אני מקבל את הנימוק של 'נקמה'. זה דבר מוסרי והלכתי. אני חושב שד"ר גולדשטיין נקם... ד"ר גולדשטיין עשה מה שהוא חשב לעשות, ואני לא מגנה את המעשה הזה. הוא עשה מה שעשה במסגרת מלחמה".
בפברואר 2002 הסביר איתמר בן-גביר כי "בשנה שעברה ביקשו הוא וחבריו אישור לקיים מסיבת פורים ליד קברו של גולדשטיין, ואף קיבלו אישור כזה; אבל לאחר שהדבר נודע המשטרה היא חזרה בה ואף תחמה את חלקת הקבר של גולדשטיין ומנעה את קיום החגיגות". לדבריו, "עבורנו ד"ר גולדשטיין הוא קדוש וגיבור, שנמאס לו מהפקרת הדם היהודי ומאוזלת ידה של הממשלה. ההילולה נועדה להכיר ולהוקיר את זכרו".
במרס 2005 נכח איתמר בן-גביר בחלקת הקבר, ביחד עם ברוך מרזל ונעם פדרמן. באוקטובר 2005, איתמר בן-גביר מַל את בנו באזור הקבר של ברוך גולדשטיין בקריית ארבע. המשטרה הגיעה למקום מחשש שבן-גביר ינסה לקיים את החגיגה במתחם הקבר עצמו.
במרס 2007 נמסר כי "עשרות פעילי ימין קיצוני הגיעו לקריאת מגילת אסתר כמדי שנה, לא הרחק מקברו של ברוך גולדשטיין. את השם המן החליפו באריק שרון וביצחק רבין, ואת השם זרש – בציפי לבני ובלאה רבין. האירוע התפתח לעימות עם השוטרים. בין המשתתפים בתפילה פעיל הימין הקיצוני איתמר בן-גביר, נעם פדרמן ומיכאל בן-חורין.
נעם פדרמן ומיכאל בן-חורין מקפידים לפקוד את הקבר מדי שנה בשנה; משום מה – מקומו של איתמר בן-גביר נפקד בשנים האחרונות.
בכתבה טלוויזיונית מ-2011 אמר בן-גביר על התמונה של גולדשטיין שנתלתה בסלון ביתו: "יש כאן איזושהי אמירה בתמונה הזאת, אמירה מאוד מפורשת", וכן שגולדשטיין "צדיק", "גיבור" ו"רופא שהציל בחיים שלו יהודים.
עד לתקופת הבחירות של 2020, תמונתו של ברוך גולדשטיין הייתה תלויה בסלון ביתו של איתמר בן-גביר. בכמה הזדמנויות נימק זאת בן-גביר בכך שגולדשטיין הציל כמה מחבריו. בעקבות לחץ ציבורי גובר, איתמר בן-גביר נאלץ להסיר את התמונה. בינואר 2020, בן-גביר כתב: "לאור העובדה שגורל עם ישראל וארץ ישראל מונח על כף המאזניים, ועל הפרק סכנה של הקמת ממשלה שתגרש יהודים מהבית, אני מודיע כי לטובת האחדות וניצחון הימין בבחירות אני מסיר את התמונה בסלון". לדבריו, הם תלו את התמונה "כמחווה שלי ושל זוגתי, כהתרסה נגד השמאל". בספטמבר 2022 אמר איתמר בן-גביר: "נכון שבעבר, לפני 20 שנה, אמרתי שצריך לגרש את כל הערבים, ובעבר תליתי תמונה של גולדשטיין בבית. היום אני לא נמצא שם. אני לא רוצה להתנצל, אני לא חייב התנצלות בפני אף אחד, שלא תהיה אי-הבנה. אחת הסיבות שלא הורדתי את התמונה כל כך הרבה שנים זה כי אמרתי 'אני לא חייב לשמאל שום דבר'".
תצפית משתתפת – האזכרה על קברו של ד"ר ברוך גולדשטיין – תצפית משתתפת – 9 במרס 2020
האזכרה התקיימה – בנוכחות קומץ מתפללים – בפארק מאיר כהנא (שהוקם לזכרו של הרב). במקום הוקמה אחוזת קבר, והוא הפך לאתר עלייה לרגל לאנשי ימין קיצוני. בעקבות "חוק איסור הקמת מצבות זיכרון לזכר מבצעי מעשי טרור, 1998", הקובע כי "לא תוקם מצבת זיכרון לזכר מבצע מעשה טרור", הרס צה"ל ב-1999 את רוב האתר, אבל הותיר את המצבה שעל הקבר.
תמונתו של ברוך גולדשטיין המחולקת בעת ה"הילולה" (עותק נמסר לידיי בהשתתפות בטקס)
האוהדים נוהגים להתכנס על יד הקבר בפורים, ביום השנה לטבח, לקיים את טקסי האזכרה ולקרוא את מגילת אסתר. האווירה הייתה עולצת. המשתתפים דיברו בשבחו של ה"קדוש", והמגילה נקראה תוך השמצת כל "עשרת בני המן", ובתוכם שופטי בית המשפט העליון ו"צוררים" נוספים.
האזכרה על קברו של ד"ר ברוך גולדשטיין (צילום: עידן ירון, 9.3.2020)
בסיום האזכרה הגענו לסעודת מצווה בחוות פדרמן. המוזמנים שתו לרוויה, והשביעו את ליבם בחלות, חומוס וסלטים.
נעם פדרמן והתייחסותו לאיתמר בן-גביר
בשלהי פברואר 2021, נעם פדרמן כתב, בדף הפייבוק שלו: "מוקירים טובה ולא כפויי טובה: הילולת הצדיק ברוך גולדשטיין הי"ד, תשפ"א. לא מורידים תמונות, ולא מדירים את עצמנו מהצדיק שהציל את יהודי חברון מטבח".
בפוסט נוסף של פדרמן, באמצע מרס 2021, נכתב: "הייתי שמח לשים את כל השמאלנים ואויבנו הערבים על מריצה ו". אלי ניימן – מנהל ישיבת הרעיון היהודי מיסודו של הרב מאיר כהנא, מנהל עמותת חמלה, שבין השאר מחזיקה מעון לנערות במצוקה, וכן את ארגון החסד "חסדי מאיר" למען הגבעות – הגיב: "תמחק מהר, הם מחפשים סיבות לחסום אותך". אחרים הגיבו: "התרכּכת נעם. מריצה, ככה בנוחות? על חשבוננו? מוכן להיות הנהג, ולממן מכיסי. לשים אותם בחבית עם זפת חם ורותח".
בספטמבר 2022 כתב פדרמן בטוויטר – בעקבות התבטאותו של איתמר בן-גביר "אני לא חושב שדוקטור גולדשטיין גיבור, אני לא חושב שצריך להרוג או לגרש ערבים" – במילה אחת: "בושה".