בנצי גופשטיין: הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו

רקע

בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, מסר את הכרעת הדין במקרה של בנצי גופשטיין בתחילת יוני 2024.

בהתאם להכרעת הדין, יו"ר תנועת "להב"ה – למניעת התבוללות בארץ הקודש" הורשע ב"הסתה לגזענות". במקביל, הוא זוכּה מארבע עבירות של "הסתה לטרור" ו"הסתה לאלימות".

גופשטיין הגיב בדף שלו ב-X: "זהו! לפי בית המשפט הישראלי אני לא גזען".

ההצהרה חדשה

ב-25 בפברואר 2025, גופשטיין פרסם במִרשתת את ההצהרה הבאה: "כולם עכשיו מדברים נקמה לחסל להשמיד... די לדיבורים, הגיע זמן מעשים".

כדי שההקשר לא יעלם מעינינו, אציין כי למוחרת היום גופשטיין קישר-מחדש פוסט של ידידו, חבר מפלגת עוצמה יהודית, יצחק קרויזר (בנו של הרב יהודה קרויזר, המשמש כראש ישיבת הרעיון היהודי על שם הרב כהנא, החל מייסודה ב-1987). קרויזר הבן הביא דברים כלשונם: "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ" [במדבר ל"ג, נ"ה] – אחר הפסוקים המזוהים ביותר עם הרב מאיר כהנא.

ניתוח לפי מבחני-עזר

מעניין אילו "מבחני-עזר" היה עשוי להפעיל בית המשפט לשם בחינת הצהרה הזאת של גופשטיין?

בית המשפט המחוזי פירט את המבחנים האלה בהכרעת הדין בפרשת גופשטיין, שהוזכרה לעיל.

באשר למבחן-העזר לגבי "תוכן הדברים", אלה מנוסחים כקריאה לפעולה של ממש: "הגיע זמן מעשים".

באשר למבחן-העזר לגבי השאלה "האם תוכן הדברים כולל קריאה ממשית לפעול באלימות?" – גם כאן הדברים ברורים למדיי: "לחסל ולהשמיד".

קשה לומר, במקרה הזה, כי הדובֵר "לא קרא לעבירה על החוק או למעשה טרור". בכל מקרה, ברור כי הקריאה היא בגדר עבירה על "דיני המלחמה", שהם חלק מהמשפט ההומניטרי הבינלאומי (שהוטמעו במידה ידועה במשפט הישראלי, אם כי אין בו חקיקה האוסרת על ביצוע פשעי מלחמה).

באשר למבחן-העזר לגבי השאלה "מי עשוי להיות מושפע מתוצאות הפעולה?" – במקרה הנוכחי אין הסתייגות, כמו זו המתייחסת ל"מי שאינם חפים מפשע", שעלתה ביחס לאישומים קודמים שנדונו על ידי בית המשפט המחוזי.

המבחן המסכם

באשר ל"רכיב ההסתברותי המורה על אפשרות ממשית לכך שהדברים שנאמרו יביאו לביצוע מעשה אלימות", הסוגיה אכן סבוכה.

בכל מקרה, בית המשפט המחוזי התייחס ל"אווירה הציבורית", שברור שהיא היום נפיצה מאין כמוה (באמצע פברואר 2025 הגיב גופשטיין על הצהרתו של נשיא ארצות הברית, דונלד טרמפ, במילים: "גיהינום עכשיו!").

מעבֵר לכך, כחלק מהערכת ה"הסתברות", יש להביא בחשבון את "מעמדו הציבורי של הדובר". במקרה הזה, ההשפעה של גופשטיין – לפחות על ציבורים מסוימים, נרחבים למדיי – ניכּרת. היא מקבלת משנה-תוקף כאשר אנו מביאים בחשבון כי גופשטיין עומד בראש תנועה פוליטית קיצונית פופולרית במידה לא מבוטלת; יושב במטה מפלגת עוצמה יהודית; משמש, הלכה למעשה, כיועץ בכיר של השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר.

מבחן-העזר של "היקף הפרסום וקהל היעד" מתכתב גם הוא ישירות עם "הרכיב ההסתברותי". בדף של גופשטיין ב-X מצויים (שלהי מרס 2025) 356 גולשים ב"רשימה המעקב", ו-2,603 "עוקבים".

הצהרתו של גופשטיין לא נותרה מיותמת. היא זכתה לתגובות לא מעטות. כך, לדוגמה, אחד המגיבים האיר את עיניו בציינו כי הקריאה לפעולה תיתקל, ככל הנראה, בקיר אטום: "ביבי לא עשוי מהחומר הזה של הוצאה לפועל של נקמה אמיתית באויב (נכּבה). כל עוד בן-גביר וסמוטריץ' מאפשרים לביבי שלטון, נקמה באויב לא תהיה" (גופשטיין עצמו העיר, בהודעה שפרסם באותו הדף באמצע פברואר 2025, כי "לביבי אין אומץ לקבל את התוכנית של טרמפ, והוא ימשיך לשחרר מחבלים").

מהדברים בכללם משתמעת גם התייחסות למבחן-עזר נוסף באשר ל"אחריוּת לפרסום". בניגוד למקרים אחרים, שבהם אפשר היה לטעון כי לא הייתה לכותב שליטה בגוף המפרסם, הרי שבמקרה הנוכחי הדברים התפרסמו בדף ה-X של המצהיר עצמו (טענה, כמו זו של ברוך מרזל, בעת הדיון בפסילתו בבג"ץ, כי אין לו מושג באינטרנט, וכי הדברים מנוהלים על ידי אחרים למיניהם, ללא שליטתו, נראית דחוקה במקרה שלפנינו).

עמדה עקרונית

גישתי בכלל לעיין ה"הסתה" הולמת את זו שהציג במשך השנים השופט המנוח אליהו מצא. כך, לדוגמה, בפרשת עדו אלבה נ' מדינת ישראל, 24.9.1996 [שבה ניתן בישראל, בפעם הראשונה, פסק דין בגין הפרת חוק איסור פרסום הסתה לגזענות, ושבה בג"ץ קבע כי המאמר אותו פרסם הרב על "הלכות הריגת גוי" מבטא מסר ברור וחד-משמעי של הסתה לגזענות, וכי טמון בו חשש לא מבוטל לסיכון הציבור, ושבעקבותיו הרב אלבה נידון לשנתיים מאסר], השופט מצא גרס כי "מן הרישא לסעיף 144ב(ב) לחוק ניתן ללמוד כי מדובר בעבירה התנהגותית טהורה. לא זה בלבד שהגדרת העבירה אינו כוללת יסוד תוצאתי כלשהו, אלא שמלשון השלילה מתחייב כי שכּלול העבירה אינו מותנה גם בקיום הסתברות לתוצאה. פרסום הכולל הסתה לגזענות עשוי להוות עבירה של פרסום הסתה לגזענות, גם אם אין הוא טומן סיכון מסתבר כלשהו. המדובר בעבירה התנהגותית. בראייה בדיעבד, השאלה אם פרסום המסית לגזענות אם לאו אינה חשובה. בראייה מראש אין לדרוש קיום מודעוּת לאפשרות של פגיעה בציבור שהפרסום מסית נגדו. הערך החברתי המוגן הוא מניעתה של עצם ההסתה. בעבירות מהסוג הנדון, שהגדרתן אינה כוללת סיכון תוצאתי, אין מקום לתחולתו של מבחן הסתברותי. הכללתו בדרך הפסיקה תצמצם את גִדרו של האיסור הפלילי".

השופט מצא הבהיר כי "הכללתה של הסתברות ברמה של 'אפשרות ממשית' בין יסודותיה של עבירת ההסתה מטילה על התביעה חובה כבדה מנשוא. החלתו של מבחן ההסתברות על עבירות מהסוג הזה כובלת את ידי התביעה ומרתיעה אותה מפני נקיטת הליך פלילי כלפי העושים שימוש לרעה בחופש הביטוי לפרסום דברים המסיתים לאלימות ולטרור".

בשיחה אישית שקיימתי עם השופט לשעבר מצא (אמצע פברואר 2017), הוא איזכר בפניי את דבריו בדיון הפלילי הנוסף בעניין בנימין כהנא (2000), שבו התייחס ל"יציבות המשטר ואיתנות הדמוקרטיה". הוא קבע אז כי "הדמוקרטיה הישראלית חזקה כיום משהייתה עם קום המדינה. ערכים דמוקרטיים, אשר זכו להגנה מועטה בלבד, התבססו והתחזקו. במשך עשרות שנים נמשכה המגמה של ביסוס המסגרת הדמוקרטית של המדינה, של חיזוקה ושל הרחבתה".

בהתבוננות עכשווית, בעת שיחתנו, השופט לשעבר לא היה עוד בטוח שצדק בקביעה הזאת, והצביע על סכנה אנושה לדמוקרטיה הישראלית, ואפילו על האפשרות להשתלטות פשיסטית [או, לטעמי, פופוליסטית אוטוריטרית].

אי-הפיכוּת

האקדמיה ללשות העברית קבעה כי המונח הלועזי "אִי-רברסיביליוּת" יתורגם לעברית כ"אִי-הֲפִיכוּת"; זאת בניגוד ל"הפיכות", שמשמה "סדרת פעולות היפוך המשיבות את המצב לקדמותו".

אלא שבמקרה של גופשטיין, "המצב כקדמותו" הוא-הוא שורש הבעיה [לדוגמה, בספר עמוס, ב', ט' נאמר: "וָאַשְמיד פִּריו מִמַעַל ושָרָשָיו מִתָחַת"].

די להזכיר כי הרכֵּב מורחב של תשעה שופטים, בראשות נשיאת בית המשפט אסתר חיות, החליט בשעתו על פסילתו של גופשטיין מריצה לכנסת ישראל. שופטי בג"ץ פסקו כי התבטאויותיו של גופשטיין לאורך השנים היו ככלל "נקודת שפל חדשה בשיח הגזעני, אשר כמותה לא ידענו בעבר". בהכרעתם ציינו כי גופשטיין "מסית באופן שיטתי לגזענות נגד הציבור הערבי, באופן המצוי הרחק בעומק האזור האסור של הסתה לגזענות".

צילום: עידן ירון