כיוון אחיד למחאה ולמאבק

הערכה מקצועית של המציאות הפוליטית-חברתית בישראל, המבוססת על ניתוח סוציולוגי ואנתרופולוגי מעמיק, והתייחסות מוגדרת לתחום האתיקה הצבאית, מובילה לשתי מסקנות מרכזיות. המסקנות האלו, בצירופן יחדיו, מגדירות את הפרמטרים האופטימליים למחאה ולמאבק ציבורי בעת הנוכחית.

ציווי מוסרי-ערכי ראשון – השבת החטופים

המשך המאמץ הלאומי להשבת החטופים – כולם, ללא דיחוי – הוא צו השעה. העניין הזה צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות שלנו. מעבֵר למחויבות האתית המעוגנת במסורת היהודית, המציבה את הציווי "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו", זוהי אבן יסוד בתפיסה הדמוקרטית-ליברלית הישראלית. "ערך הרעות", המהווה נדבך מרכזי ב"רוח צה"ל", מגלם את חובת המדינה להגן על אזרחיה ולפעול להצלתם. המסמך המכונן של צה"ל מנסח זאת באופן חד-משמעי: "החייל יפעל תוך אחווה ומסירות לחבריו לשירות, וייחלץ תמיד לעזרתם, כאשר הם זקוקים לו או תלויים בו". התעלמות מהערך הזה, או שחיקתו, תִגבה מחיר חברתי ומוסרי-ערכי כבד מהחברה הישראלית. "ערך הרעות" אינו רק עיקרון צבאי, אלא פרדיגמה חברתית המעצבת את חוסנה המוסרי-ערכי של החברה הישראלית בכללותה. השלכה מאחורי גוונו של ה"רעות המקודשת בדם", ומניעה ממנה "לשוב בינינו ולפרוח", תהיה בכייה לדורות.

ציווי מוסרי-ערכי שני – שימור המשטר הדמוקרטי

מעבֵר לדגש החיוני והבלתי מתפשר על החזרת החטופים, כולם ועכשיו, אופי המאבק הנוכחי הוא "מִשטרי" במהותו. המכשול העיקרי לקיומה של דמוקרטיה ליברלית בישראל הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו והממשלה בראשותו. זו כוללת יסודות אידיאולוגיים מהימין הרדיקלי והקיצוני – בעלי מאפיינים משיחיים וגזעניים. ניתוח חברתי-פוליטי של דינמיקת הכוח בממשלה הנוכחית מצביע על כך שגורמי הימין הרדיקלי לא יפעלו לריסון ראש הממשלה, אלא להיפך – ידחפו לפעולות המערערות את יסודות המשטר הדמוקרטי ושלטון החוק. המגמה הזו משתלבת בתופעה גלובלית של עליית הפופוליזם האוטוריטרי, המאיימת על דמוקרטיות ליברליות ברחבי העולם. בחינה ביקורתית של הרטוריקה הממשלתית חושפת פער מהותי בין ההצהרות על "השבַת האיזון" למערכת הדמוקרטית לבין המציאות בפועל, המתאפיינת בערעור מכוּון של מוסדות דמוקרטיים ותהליכים חוקתיים. הדיסוננס בין הצהרות על חיזוק הדמוקרטיה לבין פעולות המחלישות אותה מהווה תסמין מובהק למשבר משטרי עמוק.

שילוב הציוויים המוסריים-ערכיים והמלצות אופרטיביות

השילוב המִצרפי של הציוויים האמורים מוביל למסקנה אופרטיבית ברורה: המחאה הציבורית נדרשת להתמקד במטרה קונקרטית ואחידה: הפלת הממשלה הנוכחית, וקיום בחירות חדשות – שבלעדיה הסיכוי להחזרת החטופים מתאפס והולך. אסטרטגיה אפקטיבית תדרוש גיבוש קואליציה רחבה של כוחות חברתיים – הכוללת פוליטיקאים, מובילי דעת קהל, ראשי המגזר העסקי, מנהיגים דתיים, ומגזרים נוספים. הקואליציה הזו צריכה לאמץ מסר אחיד, ברור ונחרץ, המשלב את שני הציוויים המוסריים-ערכיים האמורים לכדי מטרה מגובשת אחת. לכידות חברתית סביב מטרה משותפת אחת, ומסר אחיד, מגבירים את הסיכוי להשפעה חברתית-פוליטית אפקטיבית. הפרדיגמה המוצעת כאן – שמשמעה, "הכל או לא כלום"; קוממיוּת או כאוס – משקפת הבנה של תהליכי שינוי חברתי-פוליטי ושל התנאים הנדרשים להצלחת מחאה ומאבק ציבוריים בעת משבר לאומי.

צילום: עידן ירון

* גרסה מקוצרת התפרסמה באתר "חדר מלחמה", 20.3.2025.