סוף הדמוקרטיה
- Idan Yaron
- 7 באפר׳
- זמן קריאה 3 דקות
בפריים-טיים של "הערוץ הביביסטי" (14) (6 באפריל 2025), שמענו את השר לביטחון לאומי, איתמר בן-גביר, מכריז כי מתוך נבכי ה"דיפ-סטייט" קמו ועלו כוחות האופל והתוהו, הם "לא מקבלים את השלטון, את צו הבוחר, את חוקי מדינת ישראל", ולכן – "זהו סוף הדמוקרטיה".
אחרי שהרעש התקשורתי ידעך, תחזור ותעלה שאלה מכרעת: "האם יש או אין טרור יהודי?".
אם נעוור את עינינו ונטען שאין כזה, נביא בהכרח לסיכון ממשי ומיידי של פריצת הגבולות – בישראל בכלל, ובגדה בפרט. דבריו של עומר רחמים, מנכ"ל מועצת יש"ע, כי "האמת המכוערת יוצאת לאור: אין טרור יהודי", הם קריאת כיוון המזמינה פריקת עול ואובדן ערכים מוחלט. היא נושאת את עיניה לנישול וגירוש של אוכלוסיות שלֵמות, ולדיכוי והשתקה של אוכלוסיות אחרות.
מאז "תכנית ההתנתקות" טענו פעילי "נוער הגבעות – תג מחיר" כי מועצת יש"ע אינה מסוגלת, וככל הנראה גם אינה רוצה, לנהל מאבק מול המדינה". והנה, מסתבר, "אַחֲרֵי בְּלֹתה, הָיְתָה לה עֶדְנָה". הסכנה לאֲדָנִי המשטר הדמוקרטי שלנו, השברירי ממילא, אינה טמונה בדיפּ-סטייט (מדינת צללים) מדומיינת, שיש מי שמבקשים לכפותה עלינו "הר כגיגית". מקורה בשוליים של "המזרח הפרוע" הפריפריאלי, אשר הרוח במפרשי מתנחליו-מתיישביו (בעיקר אלה שאינם רואים עצמם חלק מהמפעל המשותף ה"ארצי" שלנו, ומקדמים מיזם "שמיימי" משלהם) מלובָּה במידה רבה על ידי גורמים כוחניים מלֵב ה"מרכז" הממשלתי.
ב-2006, לפני כשני עשורים, חיברו פעילים מיצהר – יישוב קיצוני בשומרון, המחזיק (באדיבות ישיבת "עוד יוסף חי", הממוקמת בליבו) בזכויות היוצרים של "ערבות הדדית – תג מחיר" – מסמך עקרונות בשם "מלחמה עכשיו". המלחמה שהוכרזה אינה נגד אויב נוכרי או זר, אלא נגד הממסד בכלל, ונגד כוחות הביטחון (צבא ומשטרה, והיום בוודאי גם שב"כ, בהקשרים הלא-ערביים שלו) של מדינת ישראל הריבונית בפרט. מנסחי המסמך קראו לעבור לקרב התקפה, שההצלחה בו תבשר ניצחון מוחלט על תקוותינו, חלומותינו, שאיפותינו ואורחות חיינו כאן.
זרם אידיאולוגי-מעשי שבלט בקרב "נוער הגבעות – תג מחיר" נקרא "תשתית המרד". במסמך "לַמרד", שניסחו נערי גבעות ב-2013, נכתב שהמטרה היא "להדליק את כל חביות הנפץ. כל הסתירות בין היהדות לבין הדמוקרטיה, בין הצביון היהודי לבין הצביון החילוני". ה"מרד" נועד לשנות את סדרי השלטון – ממדינה דמוקרטית-ליברלית (במידה ידועה), למדינה המבוססת על חוקי התורה או על ציוויי ההלכה.
מסמך "לַמרד" קבע כי יש להשקיע את מֵירב המאמצים "בהפלת השלטון הקיים". לתשומת לב הציבור בישראל: "נוער הגבעות – תג מחיר" אינו מתעניין בפוליטיקה הפנימית של ימין – שמאל. גם לא בשלטון הימין-על-מלא, שנאחז בקרנות המזבח של "הסדר הדמוקרטי" בישראל. כמו לתנועה הכהניסטית על זרמיה השונים, גם לנוער הגבעות אין סנטימנטים לשלטון ה"פרוגרסיבי", ה"דמוקרטי", ה"מערבי" וה"מנוון" באשר הוא.
במסמך "לַמרד 2" מפורטים שלבי המאבק, שבסופם מופיע "שלב ההכרעה". זה מציע תסריט של שמיטת השלטון מידי החילונים, והעברת היוזמה לידי אלה המבקשים להשתית שלטון יהודי אמיתי. אם התסריט הזה לא יתממש משום מה, הם קוראים לחולל מהפכה מזוינת, שבה "שלטון הפשע הנרפה יובס ויסולק".
האם בקרֵב מישהו – בימין, בשמאל או במרכז הפוליטי השפוי – מתעורר ולו שביב של ספק לגבי הצורך "לשמור על ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו" (חוק שב"כ) מול כוחות הרסניים ודכאניים כאלה? (זאת אולי מלבד השר בצלאל סמוטריץ', אשר שיתף לאחרונה את חברי הממשלה באחד מחלומותיו ההזויים, בהסבירו כי יש "להוציא מחוק שירות הביטחון את התפקיד של שמירת הדמוקרטיה").
מסתבר כי "סוף הדמוקרטיה", אפילו אליבא דְהשר מבית מדרשו של הרב מאיר כהנא, לא יבוא מאיוּם חיצוני. הוא יגיע דווקא מצד יהודים (גם אם, כהגדרתם, לא יהודים של ממש אלא כאלה מהזן של "שמאלנים" או "בוגדים").
האם צריך חטיבה יהודית, כדי להתמודד אם איומים כאלה? אולי יש צורך להקים "חטיבה יהודית" חדשה, שתדע להבחין טוב יותר בין "אויב לאוהב". חטיבה כזאת תשכיל להביס – כנדרש, אולי מוטב לומר כהלכה – את הכוחות המבקשים לשמֵר את השלטון הדמוקרטי-הליברלי בישראל, ולהקים תחתיהם רודנות פעילה, אולי משטר מלוכני, על פי חוקי התורה.
בַּל ניתן לדמגוגים ולאופורטוניסטים לִזרות חול בעינינו ולהגשים את מטרותיהם בדרכים עקלקלות – באמצעות "טרור, חבלה וחתרנוּת" (חוק שב"כ).
אין כמו מסמך "מלכות הזדון", שנתפס באמתחת נערי גבעות ב-2013, כדי להסביר את חוּמרת האמצעים הנרתמים כדי לשרת את המטרות האנטי-ממסדיות והלא-קדושות הללו, שנועדו להביא לנפילת המשטר הדמוקרטי, המנוגד על פי המנסחים "לכל דבר שקשור לדת וליהדות, ובעיקר לכל דבר שקשור לטובת ישראל ולרעת 'אויביו'".
האמצעים האלה, המופרטים במסמך, כוללים: כריתת עצים; שריפת עמודים וגדרות; הרעלת בורות מים; הצתת מכוניות; הכנת בקבוקי תבערה והשלכתם; הצתת מסגדים, כנסיות ומנזרים. כצ'ופר, צוין כי "לפעמים נמאס לפגוע ברכוש וכדומה – אז פשוט רוצים להצית את הבית עצמו על יושביו", תרחיש שצפה במדויק את מעשה דומא, שנים ספורות לאחר מכן. כקינוח, הוצע "להביא אלות ברזל באורך 60 ס"מ בערך, שנוחות לאחיזה... כשמגיעים למרחק קרוב, לשלוף את האלות... ולכסח את הצורה". הוסבר: "רצוי לתת מכות לאזור הראש, כדי לגרום לאיבוד הכרה", או "להכות באברים לא מסוכנים – כמו לשבור ידיים ורגליים, אצבות ולסתות".
אין לנו אלא לחזור לדבריו של מנכ"ל מועצת יש"ע, ולדאגתו הכנה כי האמת על הטרור היהודי תצא לאור. האור, בחזונו שלו, הוא החושך של כולנו.
* גרסה מקוצרת של הכתבה התפרסמה בדף "חדר מלחמה", 7.4.2025.