פולחן קברים: מַשְׁחִיתָנוֹת בצל האבטחה-ההבטחה
- Idan Yaron
- 26 במרץ
- זמן קריאה 5 דקות
עודכן: 26 במרץ
פתח דבר
"ונדליזם", או "מַשְׁחִיתָנוֹת" (בעברית תקנית), היא תופעה מוכּרת, שמקורותיה מחייבים העמקה. שלא במקרה, המושג הוטמע במהלך "שלטון הטרור" באחת המדינות הנאורות, "אי שם, מעבֵר לים".
ונדליזם – משחיתנות (באדיבות האקדמיה ללשון העברית – על פי סעיף 27א לחוק זכויות היוצרים)
וַנְדָלִיזְם – מַשְׁחִיתָנוֹת
זוהי תופעה מוכּרת לעייפה במחוותינו, הגוררת אחריה (כשרשרת פחיות מחוררות הנקשרות לזנב רכב חתונה, מקרקשות ומרעישות עולמות) השחתת רכוש פרטי או ציבורי, ללא סיבה נראית לעין.
מַשְׁחִיתָנוֹת מתייחסת בדרך כלל לפעילויות כמו ריסוס כתובות גרפיטי על קירות, השחתת רכוש ציבורי וכלי רכב, חבלה בגידולים חקלאיים ובעצי פרי וגדיעתם, השלכת אבנים, הצתות וכדומה.
מַשְׁחִיתָנוֹת נחשבת לעבירה על "חוק העונשין" הישראלי, שציבורים רחבים בישראל לא מעניקים לו ערך או משמעות מיוחדת, בדומה לכלל "חוקי המדינה", שבהם הוא מעוגן.
יוער כי מרבית ריסוסי הגרפיטי אינם חוקיים. לפיכך, אלה נחשבים כוונדליזם – על אחת כמה וכמה כאשר הם מתבטאים בסיסמאות ובסמלים לאומניים-גזעניים (לצד נזק ממשי לרכוש).
מַשְׁחִיתָנוֹת ופשיעה לאומנית
לעיתים, מַשְׁחִיתָנוֹת נעשית לא רק מתוך יצר הרסני גרידא – המתקיים, ככל הנראה, בכל המקרים האלה, ומחייב התייחסות בפני עצמה – אלא גם מתוך "קיצוניות אלימה". חיוני בעיניי לומר מילים אחדות על התופעה המסוכנת הזאת, ועל בת לווייתה: "טרור ויג'ילנטי".
קיצוניות אלימה
המונח "קיצוניוּת אלימה" מתייחס למעשי אלימוּת המוּנעים דתית, פוליטית או אידיאולוגית. יסוד חיוני של התופעה הוא האמונה בתפיסת האלימות כמוצדקת, ואולי גם כנחוצה, כדי להוציא לפועל שינוי "מתבקש"; זאת באמצעות ניסיונות או מעשים שנועדו לפגוע, גופנית או נפשית, ובאופן לא מוסמך, ב"אחרים" מסוימים.
חברי קבוצות של "קיצוניות אלימה" – כמו אלה של "עליונות לבנה" או "אסלאם קיצוני" [ובהקשר שלנו, "התנועה הכהניסטית", ובמידה רבה גם "נוער הגבעות והחוות – תג מחיר" בכלל, שאינו מזדהה דווקא עם המִשנה הכהניסטית] מאמינים שאלימוּת אכזרית כלפי אזרחים הכרחית, ודוגלים בתפיסת עליונוּת גזעית המצדדת באוטוריטריוּת.
טרור ויג'ילנטי
הוויג'ילנטי עוסקים באכיפת מה שנתפס בעיניהם כ"חוק וסדר" (law and order), ומתנהלים באופן אוטונומי, מחוץ למרחב השפעתו של הממשל הריבוני. הם נוקטים מעשי אכיפה, חקירה או הענשה של מי שנתפסים בעיניהם כעבריינים או סוטים, מבלי שנמסרה להם סמכות חוקית לכך.
הוויג'ילנטי סבורים כי אילו השלטון היה ממלא את חובותיו, הוא עצמו היה מתנהג באותה הצורה. לפיכך, הם כופים את החוק על אחרים, ומשליטים צדק לפי הבנתם.
מעשים ויג'ילנטיים מגיעים לא פעם לכלל "מעשי טרור". במקרה כזה מתקיים שילוב ייחודי, שאני מכנה אותו "טרור ויג'ילנטי". בהקשר הזה, הוויג'ילנטי משתמשים בשיטות טרוריסטיות – נוקטים אלימות כלפי אזרחים, מתכוונים להפחיד, או שואפים להשפיע על צד שלישי כלשהו – כדי לקדם את מטרותיהם: לעורר פחד ויראה, ולהשליט טרור על קבוצות חברתיות מסוימת ("ערבים", "שמאלנים", "בוגדים", וכדומה) – הנתפסים כמי שמחללים את כבוד הלאום, ומזהמים אותו – ולהביא בסופו של דבר לדיכויין (ובהרחבה – להדרתן, ואף לנישולן ולגירושן).
בניגוד לאלימות ויג'ילנטית לִשמה, השימוש בשיטות האלו עשוי להיות מכוון גם לערעור הלגיטימציה של המשטר. במקרה כזה, מדובר על "טרור מהפכני". (זו הייתה הכוונה בביטוי "תשתית המרד", ביחס לתוכניות ולפעילויות מסוימות של נוער הגבעות).
חלק הארי של פעילויות הטרור הוויג'ילנטי העכשוויות מקושר למדיניות של ימין קיצוני. הקיצוניות האלימה מופנית בדרך כלל נגד קבוצת-חוץ הנעדרות עוצמה פוליטית – מיעוטים, שנתפסים כמהווים סיכון לקהילה הלאומית.
זהו אם כן המכנה המשותף של רוב פעולות האלימוּת הדתית, הפוליטית והאידיאולוגית הקיצונית של יהודים נגד ערבים-פלסטינים – הן בתחומי יהודה ושומרון, הן בתחומי מדינת ישראל בגבולות הקו הירוק (שהרי, כפי שניסח זאת השר דהיום, איתמר בן-גביר, "מה ההבדל בין ערבי ישראלי לפלסטיני מהשטחים? – שניהם ערבים, שניהם מוסלמים").
פשיעה לאומנית – מעשי שנאה
יוזכר כי משטרת ישראל הקימה ב-2013 – במיוחד לצורך הזה – את "המפלג לפשיעה לאומנית". יעדיו, כפי שנקבעו: "שיפור ההתמודדות עם פשיעה אידיאולוגית של יהודים נגד פלסטינים". ביוני 2013 החליט הקבינט המדיני-ביטחוני להסמיך את שר הביטחון להכריז על פעילי "תג מחיר" כעל "התאחדות בלתי מותרת".
לשכת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הודיעה אז כי ההחלטה "תאפשר לשר הביטחון לעשות שימוש בסמכותו... באופן שיחזק משמעותית את היכולת להיאבק בתופעת 'תג מחיר'". כמו כן, נמסר כי ההחלטה "מרחיבה משמעותית את הכלים החקירתיים והמשפטיים העומדים לרשות כוחות הביטחון ואכיפת החוק, במטרה לפעול נגד הפעולות המכונות 'תג מחיר'".
בהוראות הפנימיות של מחוז ש"י נקבעה הגדרה רחבה למדי של "פשיעה לאומנית". נמסר בפומבי כי "כל עבירה, שיש חשש קל שבקלים שיש לה קשר לפשיעה לאומנית, עוברת לטיפול היחידה".
לאחרונה, השר בן-גביר – עם המגבלות התפיסתיות המיוחדות לו ולתנועה שבה צמח וממנה ינק את משנתו כל-כולה – קבע (במסגרת המסמך "מדיניות השר לביטחון לאומי, תשפ״ד-תשפ״ה, 2024-2023) את היעד המרכזי של שיפור "יכולת התמודדות עם פשיעה לאומנית".
מַשְׁחִיתָנוֹת בחדשות היום
אנו מתבשרים, חדשות לבקרים, על "גילויים חדשותיים" מרעישים. אחת הדוגמאות לכך היא הידיעה הבאה של הכתבת רבת-הזכויות כרמלה מנשה, "האימא של החיילים": "חיילי מילואים פנו לשר הביטחון, וטענו כי קבוצה של יהודים שהגיעה להתפלל בקבר יהושע בן נון ניצלה את האבטחה הצבאית לוונדליזם בכפר פלסטיני, ולהתנכלויות לתושבי המקום".
ביתר פירוט, כפי שנמסר ברשת ב': "במכתב ששיגרו חיילי המילואים לשר הביטחון ולאלוף פיקוד מרכז, הם מספרים כי ב-1 בינואר 2025 קיבלו משימה לאבטח מתפללים בקבר יהושע בן נון וכלֵב בן יפונה בכפר כיפל חארת'".
הם ציינו: "במהלך התפילה נוכחנו שרבים מהנכנסים לכפר עשו זאת לשם ביצוע ונדליזם והתנכלות לאוכלוסייה המקומית. בכלל זאת, היינו עדים למקרים של פיצוץ צינורות מים, ניפוץ שמשות רכבים, שפיכת דליי צבע, ריסוס כתובות גרפיטי של 'מוות לערבים', לכלוך חצרות בפסולת ושאריות מזון, השחתת אגרטלים וצמחייה, וצעקות 'שיישרף לכם הכפר' באמצע הלילה'".
עוד כתבו: "במהלך המשימה מתפללים רבים התעקשו לחרוג מהשטח שהוגדר להם ושאובטח על ידנו, בניסיון להגיע למקומות אחרים בכפר. הדבר נעשה תוך הפרת הוראותינו והתגרות בנו, ודרש מאיתנו לצאת בעקבותיהם מהשטח המאובטח, תוך כדי נטילת סיכון עודף שלא נלקח בחשבון מראש".
החיילים סיכמו: "התביישנו לבצע משימה, שבמסגרתה אִפשרנו לאנשים האלה להיכנס לכפר. לא לשם כך השארנו את משפחתנו מאחור ויצאנו לשירות מילואים ממושך... אנו קוראים למכותבים לחקור את העניין ולמנוע את הישנותו".
הזכרת נשכחות
"בהודעה הדרמטית" – ביטוי שגם ראש ממשלת ישראל עושה בו שימוש, מדי פעם בפעם, לשם הצהרה... על כלום ושום דבר (או לפחות על דברים שאינם חורגים מן השגרה) – אין כמובן כל חדש: "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה" [קהלת א', ט'].
כדי "לסבר את האוזן", אביא להלן קטע מדברים שתיעדתי ב"יומן התצפית", שנהגתי להחזיק באמתחתי במשך למעלה מעשור של עבודת שדה, כאנתרופולוג חברתי הפועל ברחבי יהודה ושומרון.
עלייה לקבר יהושע בן נון עם נערי גבעות וחרדים להַשֵם – 6 בינואר 2020
הכפר הערבי כיפל חארת' שבשומרון, כקילומטר צפונית-מערבית לאריאל... ב-1968 החליטה הרבנות הצבאית, שקבר נבי ינון הנמצא בכפר הוא קבר יהושע בן נון. בכפר מבנה נוסף, שהשלטונות הישראלים מזהים כקברו של כלב בן יפונה.
הקבר נמצא בלב הכפר, ברחבַת המסגד. בתקופה של הילולוֹת ועליוֹת לרגל של מתנחלים, המתאפשרות אחת לכמה חודשים, בתיאום עם צה"ל – ובליווי מאות לוחמים ואנשי כוחות הביטחון – מרכז הכפר מואר בזרקורים ומגיעים למקום אלפי מאמינים יהודים. בלילות כאלה מוטל עוצר מלא על הכפר ותושביו, אשר נאלצים להסתגר בבתיהם.
באתר צה"ל, תחת הכותרת "כך נראה השבוע הראשון של שנת 2020 בצה"ל" נכתב: "לכבוד צום עשרה בטבת, כוחות... של חטיבת החילוץ, בליווי מג"ב, משטרת ישראל והמנהל האזרחי אִבטחו את כניסת כ‑800 מתפללים לקברי יהושע בן נון וכלב בן יפונה בכפר כיפל חארת' שבחטמ"ר אפרים".
"דובר צה"ל ציין כי "הכפר ידע בעבר אירוע קשה, כאשר ב-29 במאי 1989 פשטו עליו כ-30 מתנחלים חמושים, וירו לכל עבר. מהירי נהרגה אבתיסאם בוזיה, בת 13, ואחיה בן 16 נפצע. ארבעה מהתוקפים הורשעו בהתפרעות שסופה גרימת נזק בהצתה, בהיזק ובזדון, ובפציעה בנסיבות מחמירות".
בעת שהייתנו במקום, מאות נערי גבעות חיבלו במתקנים ובציוד בכפר. הם שברו צינורות וברזי מים, וכל מרכז הכפר הוצף. בשלב מסוים נפוצה שמועה בקרב הנערים כי מפקד המשטרה במקום מתכוון לסגור את הקברים לביקור בשל הנזק הניכר שנגרם לתושבים.
בדרכנו חזרה אל כלי הרכב, חזיתי – במו עיניי המשתאות, ולנוכח הסטת עיניהם של כוחות הצבא והמשטרה, שאבטחו את המתחם המוגבל למדיי – בנערים נכנסים לחדרי מדרגות, שוברים תאי דואר, פוגעים בעצים ומחבלים ברכוש נוסף של התושבים. אש וגופרית רשפו מעיניהם – שהעידו כאלף עדים על השנאה, התאווה לנקמה, והשאיפה לחורבן ולאובדן.
חתימה
מנִבכי תודעתי עלתה, משום מה, השורה האחרונה משיר ידוע:
"אז הוא לא למד שום לקח / ואין לו שכל גם להצטער".
(השיר "אמרו לו", בביצוע אריק איינשטיין, לפי מילים של פלויצ'יני).