השר לשעבר איתמר בן-גביר כתב לאחרונה: "אני גאה ברפורמה שהובלתי – היא הצילה חיים רבים, על אפם וחמתם של כל המצקצקים!".
מפלגת עוצמה יהודית הגישה הצעת חוק העוסקת ב"הוקרת אזרחים חמושים, שהצילו חיים בפיגוע טרור". בדברי ההסבר נכתב: ״פעם אחר פעם אנו עדים לאזרחים גיבורים נושאי נשק ברישיון פרטי, שחותרים למגע ומחסלים מחבלים שניות ספורות לאחר תחילת האירוע, ובכך מצילים חיים של רבים".
השר לשעבר איתמר בן-גביר הכריז כי, מפרוץ מלחמת חרבות ברזל, הוענקו לאזרחים למעלה מ-200,000 רישיונות לכלי ירייה. המגמה המסתמנת היא הכפלת שיעור האזרחים הנושאים נשק (משניים לארבעה אחוזים מכלל האוכלוסייה).
בעקבות עתירה לבג"ץ מסר המשרד לביטחון לאומי כי מתוך 1,144 רישיונות להחזקת כלי ירייה שנבדקו, נמצאו ליקויים ב-195 מקרים. המקרים החמורים ביותר כוללים 29 מבקשים שקיבלו רישיונות למרות שאינם עומדים בקריטריונים הבסיסיים, ובכלל זה מקרה אחד של אדם "עם רקע פסיכיאטרי". יו"ר עוצמה יהודית, ח"כ איתמר בן-גביר, התייחס לנתונים וכתב: "בתקשורת מנסים כבר יותר משנה להוכיח שהרפורמה שעשיתי מסוכנת, לא חוקית, מטורללת, ומה לא. והנה, מוכח שכל 200,000 הרישיונות שהענקנו לאזרחים אושרו כדין, למעט פחות מעשירית האחוז" (בעוד שלפי העדות המשרד עצמו, נבדקו כ-0.6 אחוז מכלל הרישיונות שהוענקו, מבלי שברור מה מידת התוקף והמהימנות של המדגם).
רפורמת הנשק, המבוססת על מדיניות מרחיבה של רישוי כלי ירייה, היא בכייה לדורות. קשה יהיה להוציא נשק מידי אזרחים שכבר קיבלו בעלות עליו, גם אם זו כרוכה בהליך משובש, מסוכן ולא תקין.
בדיון של "הוועדה לענייני ביקורת המדינה" של הכנסת (אמצע דצמבר 2023) ציין ח"כ מיקי לוי, יו"ר הוועדה, כי "ברשות הוועדה עדויות שרישיונות ניתנו לאחר ריאיון של 40 שניות בלבד, ועולה חשש שאלה הונפקו שלא כדין".
בשלהי יולי 2024 דנו שופטי בג"ץ בעתירה של "התנועה למען איכות השלטון" ושל "מפלגת העבודה" נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן-גביר, אגף כלי ירייה במשרד לביטחון לאומי, משטרת ישראל וגורמים נוספים. העותרים ביקשו לבטל אלפי רישיונות כלי נשק פרטיים, שניתנו ללא סמכות ושלא כדין. במהלך הדיון תהו השופטים מדוע לא ביטלה המדינה את הרישיונות האמורים עד כה. השופט עופר גרוסקופף שאל: "12 אלף רישיונות נשק חולקו על ידי גורם לא מוסמך, והם יישארו בידי אנשים כדי שהחקירה המשטרתית תוכל להתנהל?". הוא הוסיף: "אני לא מבין. מה, נשאיר את הנשק בידי אנשים שאין לנו מושג האם הם קיבלו רישיון בסמכות?". השופטת יעל וילנר שאלה: "ומה עם החשש לשלום הציבור?". בסופו של דבר, הנשק לא ניטל מהם.
הסכנה בנשיאת נשק של אזרחים במרחב הציבורי מתבררת, לדאבון לב, מפיגוע הדקירה שהתרחש בתחילת מרס 2025 בכניסה לתחנה המרכזית במפרץ בחיפה. האירוע הסתיים בארבעה פצועים ובהרוג אחד. מסתבר כי מאבטחים ואזרח ירו במחבל בזירה, ואחת הפצועות נפגעה בטעות מהירי שכוון אליו.
האירוע המצער מתבלט על רקע אירוע אחר – פיגוע הירי שביצע מחבל פלסטיני ברחוב דיזנגוף בתל אביב, ב-7 באפריל 2022, שבו נרצחו שלושה אזרחים ונפצעו שישה. המחבל ברח, ונורה למוות רק למוחרת.
מתחקיר האירוע עלה כי מאות שוטרים, חיילים, אנשי שב"כ הסתובבו ברחובות תל אביב בליל הפיגוע, עם רובים שלופים. התלוו אליהם עשרות אזרחים חמושים (חלקם חיילים בחופשה, מצוידים בנשק ארוך), שהצטרפו לחיפושים אחר המחבל על דעת עצמם, מבלי שקיבלו הכוונה לכך. (להמחשת העניין, באחד מעיתוני הימין הדתי ציינו לשבח אזרח שסיפר: "מצאתי סכין, והצטרפתי לחבר'ה החמושים"). נקבע כי "התנהלותם עלולה הייתה להוביל לפגיעה בחפים מפשע". בעקבות האירוע ציין הרמטכ"ל כי "לא ייתכן שאזרחים מסתובבים בין שוטרים, וכל אחד לוקח אקדח ויורד לרחוב לרדוף אחרי מחבלים. ככה עלול להתחיל אירועי ירי דו-צדדי".
אירוע חמור דומה היה הפיגוע בתחנה המרכזית בבאר שבע, ב-18 באוקטובר 2015, שבו מחבל חמוש באקדח ובסכין נכנס למקום, ירה למוות בחייל צה"ל, חטף את נשקו, ופתח באש אל עבר הנוכחים בתחנה, עד שנורה. בפיגוע נפצעו עשרה בני אדם. בירי המסיבי של אנשי ביטחון, חיילים בחופשה, ואזרחים מן השורה, נורה גם אזרח אריתראי. כאשר שכב על הרצפה מתבוסס בדמו, הוא הותקף באכזריות על ידי חלק מהנוכחים בזירת האירוע, שביצעו בו לינץ', תוך הטחת כיסאות ובעיטות בגופו ובראשו.
"חתירה למגע" – אף שהיא אחד מעקרונות היסוד של מורשת הקרב הצה"לית – אינה בהכרח ראויה לציון בהקשר האזרחי, במיוחד כאשר זו אינה שקולה ואינה מלווה בסמכות ובאחריות הנדרשות. הדבר נכון, כמסתבר, גם לגבי גורמים פוליטיים ופקידותיים.
היועץ המשפטי למשרד לביטחון לאומי אמר ב"ועדה לענייני ביקורת המדינה" כי "הנהלת האגף לרישוי כלי ירייה רצה קדימה 'תחת אש', והדברים הובאו לידיעת הלשכה המשפטית תוך כדי תנועה".
נציגי ארגונים אזרחיים לטובת הציבור, שהשתתפו בדיוני הוועדה, ציינו כי המשרד לביטחון לאומי מעודד כל אזרח ישראלי להתחמש, ופועל במרץ ליישום המדיניות הזאת; אבל נדמה כי לא נעשתה חשיבה מספקת לגבי ההשלכות השליליות האפשריות של הצפת המרחב הציבורי בכלי נשק, ולגבי השאלה כיצד ישפיעו התקנות החדשות. המדיניות המרחיבה מפרה את האיזון – במישור הביטחון הפרטי והמשפחתי, כמו בהיבטים של אובדנות ואלימות במשפחה – בין הגברת הביטחון במרחב הציבורי ובין הצורך להגן על שלום הציבור. המתח והחשדנות הקיימים בקרב הציבור, שמלובֵּה על ידי גורמים רדיקליים וקיצוניים, עלול להוביל לשימוש בלתי מוצדק בנשק – נגד יהודים, ובעיקר נגד ערבים אזרחי המדינה. גם במישור הפלילי הופר האיזון, וללא פיקוח נדרש עלולות להתגבר תופעות של שימוש לרעה בכלי נשק ברישיון המדינה, גניבות נשק ותאונות.
מלבד הבעייתיות שכרוכה בהפרטת הביטחון הלאומי, והפגיעה במשילות המדינה בעורף, המדינה מעודדת את אזרחיה להשתמש בנשק באירועים ביטחוניים, מה שעלול להוביל לשימוש מוגבר בהגנה אזרחית גם באירועים שאינם בעלי אופי ביטחוני אלא פלילי.
אזרחים רבים העושים שימוש בנשק במצבים האלה אינם מכירים כראוי את כללי הפתיחה באש. בהיעדר ידע וניסיון נדרשים, הם עלולים לגרום לתקרית אש ידידותית, ואף לפגיעה בבלתי מעורבים. שימוש כזה בנשק עלול ליצור כאוס בזירת האירוע, ולסכן חיי אדם שלא כדין.
אזרחים הנושאים נשק צריכים להימנע משימוש בו כאשר נמצאים בזירה אנשי כוחות הביטחון. הדבר אמור גם לגבי חיילי צה"ל בחופשה, הנדרשים להישמע להוראות כוחות המשטרה המצויים במקום האירוע, האמונים על ביטחון הפנים במדינה.
המדיניות הנוכחית להענקת רישיונות להחזקת כלי ירייה, שבאמצעותה מבקשת המדינה לשפר את ההגנה על הביטחון האישי ועל חיי אזרחיה, אינה מידתית ביחס לפוטנציאל הסיכון הטמון בה. שימוש בנשק לא מבוקר, לא מיומן, לא מתורגל כנדרש, ולעיתים גם לא אחראי, עלול לגרום יותר נזק מאשר תועלת.
