שבועת אמונים – איתמר בן-גביר ומורו ורבו הרב מאיר כהנא
- Idan Yaron
- 21 במרץ
- זמן קריאה 5 דקות
פתח דבר
ב-19 במרס 2025, חודשיים אחרי שהתפטר מהממשלה, איתמר בן-גביר נשבע שוב "לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה". בעת שבועת האמונים של השר, חברי האופוזיציה נטשו כולם את המליאה, כאות מחאה.
שבועת אמונים
"שבועת אמונים", המקובלת בארץ ובעולם, היא הצהרה טקסית של נאמנות. ראש הממשלה מחויב, לפי סעיף 14 לחוק יסוד: הממשלה, להישבע אמונים בנוסח הבא: "אני מתחייב, כראש הממשלה, לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש הממשלה, ולקיים את החלטות הכנסת". שר, כדוגמת איתמר בן-גביר, מחויב בשבועת אמונים בנוסח הבא: "אני מתחייב, כחבר בממשלה, לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה, ולקיים את החלטות הכנסת".
הדהוד העבר
אירוע ההשבעה של השר איתמר בן-גביר, עם חידוש המלחמה ברצועת עזה, הדהד אירוע אחר – זה של "מורו ורבו", הרב מאיר כהנא, שהתרחש לפני למעלה מ-40 שנה.
הרב כהנא כיהן כחבר כנסת במשך קדנציה אחת בלבד (הכנסת האחת-עשרה, אוגוסט 1984–נובמבר 1988). הוא לא זכה למעמד רם ונישא כמו לזה של תלמידו, שהפך לשר בישראל, למרות שאיפתו המוצהרת "להיות ראש ממשלה בישראל".
פרקליטות המדינה כתבה לימים (בעניין פסילתו של ברוך מרזל להתמודד בבחירות לכנסת השש-עשרה), כי עם הבחרו של הרב כהנא לכנסת "הגבירו הוא ותנועתו את פעולתם הגזענית. כהנא פרסם והפיץ את רעיונותיו בכתובים, ניצל את במת הכנסת לנאומי הסתה נגד אזרחיה הערבים של המדינה; הפיץ הצעות חוק בעלות תוכן גזעני; תבע לעצמו זכות להפצת רעיונותיו הגזעניים בכלי התקשורת הממלכתיים; ניצל לרעה את חסינותו הפרלמנטרית ועורר ריב ומדנים בקרב תושבי ערביים אגב ביקורים ביישוביהם, עת ניסה 'לשכנעם' לעזוב את ישראל".
עם פסילת התנועה (בהתאם לסעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, שחוקק במיוחד לצורכי העניין הזה), ובמסגרת ערעור בחירות שהתנועה הגישה לבית המשפט לבית המשפט העליון (1/88, 18.10.1988), זה החליט לדחות את הערעור בהתאם לקביעה: "המביא אֵיבה ומדנים ומעמיק תהום, קריאה לשלילה אלימה של זכויות, לביזוי שיטתי ומכוון של חלקי אוכלוסייה מוגדרים, המאובחנים לפי יסוד לאומי-אתני, ולהשפלתם באופן הדומה להחריד לגרועות שבדוגמאות בהן התנסה העם היהודי – כל אלה די בהם, לאור החומר הרב שהוגש לנו, כדי לבסס את המסקנה בדבר ההסתה לגזענות. עוצמת פעולתה של המערערת בכל צורותיה, הקיצוניות שבהצגת הנושאים ובמעשים המתלווים אליהם, והעיוות החמור של אופייה של המדינה ושל משטרה הנובעים מכך, כל אלה מַקנים למטרות ולמעשים את החומרה המפליגה, שדי בה כדי לבסס החלטתה של ועדת הבחירות המרכזית".
כבר בישיבה הראשונה, שבה השתתף (13 באוגוסט 1984), חרג הרב כהנא מהנהלים. כאשר נקרא, כשאר חברי הכנסת, להישבע אמונים, כאמור בסעיף 14 לחוק יסוד: הכנסת, הכריז הרב כהנא – תחת האמירה "מתחייב אני", בתשובה לשבועת האמונים שהוקראה על ידי זקן חברי הכנסת: "מתחייב אני", והוסיף מייד את הפסוק "וְאֶשְׁמְרָה תוֹרָתְךָ תָמִיד לְעוֹלָם וָעֶד" [תהלים קי"ט, מ"ד]. דבריו עוררו מהומה באולם המליאה; אבל לאחר דין ודברים קצר קיבל יו"ר הכנסת את שבועת האמונים, "מחמת הספק". התברר כי היו בעבר תקדימים שבהם חברי הכנסת השתמשו בנוסח "מתחייב אני, בעזרת השם", אשר לא נחשב לחריגה.
הרב כהנא בכבודו ובעצמו "הסיר את הספק", כשנתיים מאוחר יותר, כאשר נתבע לוותר על אזרחותו האמריקנית בטענה שמי שנשבע אמונים למדינה זרה אינו יכול להיות אזרח ארצות הברית. הרב – שזיקתו לארצות הברית לא הייתה פחותה, ואולי אף עזה יותר, מאשר לישראל, ושם מצא אוזן קשובה וארנקים פתוחים – טען בבית משפט בארצות הברית כי לא נשבע את שבועת הכנסת, כפי שזו נקבעה; זאת כדי לשקף את דעתו, שאחריותו העיקרית היא כלפי חוקי הקב"ה.
כאשר התגלה ליו"ר הכנסת, שלמה הלל – מתנגד חריף של הרב כהנא, הסולד מדרכו, מתחילת הדרך – כי כוונתו של הרב הייתה להתנות את נאמנותו לחוקי המדינה בכך שלא תעמוד בסתירה לחוקי התורה, הוא ביקש את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה באותה העת, ושל אחרים. בהתאם לחוות דעתם, יו"ר הכנסת הזמין את הרב כהנא להישבע מחדש על נאמנותו. בשלב הזה (16.6.1987) הגיש הרב כהנא עתירה לבג"ץ. הוא ביקש שבית המשפט העליון ייתן לו סעד בכך שיצווה על יו"ר הכנסת להביא טעם מדוע לא יבטל את כוונתו לקרוא לו להישבע שוב.
לפני המועד שנקבע לדיון בעתירה (בתחילת יוני 1987), נענה הרב כהנא להזמנתו של יו"ר הכנסת; אבל לאחר הקראת נוסח השבועה, הכלולה בסיף 14, שב הרב כהנא והצהיר – כפי שהודיע מראש – באותה הצורה כמו בעבר, בתוספת הפסק האמור מתהלים. יו"ר הכנסת קבע מייד כי "השבועה הייתה כלא הייתה, ודינה כהצהרה פסולה. לכן יישללו [מהרב כהנא] הזכויות, והוא לא יוכל לפעול כחבר כנסת".
בג"ץ (400/87, 29 ביוני 1987) פסק: "הוספת הפסוק מספר תהלים, מתוך כוונה נסתרת להעמיד את דין התורה מעל חוקי המדינה היא מעשה פסול, ואף נגוּע באי-יושר, שאינו הולם התנהגות של נבחר עם". לפיכך, בית המשפט חייב את הרב כהנא – אם ברצונו להיות חבר כנסת – להישבע שוב כראוי. עם דחיית העתירה שהגיש, נאלץ הרב כהנא להישבע אמונים מחדש – הפעם בלי תוספות.
רבים מחברי הכנסת ראו ברב כהנא מוקצה מחמת מיאוס, ונהגו לצאת מהמליאה בזמן שנאם – כפי שעשו בטקס ההשבעה של תלמידו, איתמר בו-גביר בימים אלה. בשל המצוקה הזאת, הרב כהנא נדרש לא פעם להשתמש בביטוי, "אדוני היושב ראש, כנסת ריקה".
תיקונים מתבקשים בשבועת האמונים
סדרי השבועה של חברי הכנסת נקבעו בחוק (תשנ"ד-1994), באופן הבא: "יושב ראש הכנסת, או יושב ראש הכנסת בפועל, ישוב ויקרא את שבועת האמונים באזני חברי הכנסת, וכל אחד מחברי הכנסת יקום, בזה אחר זה, ויצהיר: 'מתחייב אני'".
בתיקון מס' 23 (תשנ"ו-1996), נקבע – בעקבות הניסיון המצטבר – בסעיף 15 "(א) חבר הכנסת יצהיר אמונים... (ב) סדרי השבועה ייקבעו בחוק". בסעיף 16 נקבע במיוחד, באשר ל"אי-הצהרה": "קרא יושב ראש הכנסת לחבר הכנסת להישבע אמונים, והחבר לא עשה כן, לא ייהנה החבר מזכויותיו של חבר הכנסת כל עוד לא הצהיר".
הכשרת התנועה הכהניסטית ושבועת האמונים של השר בן-גביר
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הכשיר את מפלגת עוצמה יהודית – ובמשתמע גם את התנועה הכהניסטית כולה – בצרפו אותה לקואליציה שלו.
בנימין נתניהו התחייב, פעם אחר פעם, שאיתמר בן-גביר לא יכהן כשר בממשלה שיקים. לדוגמה, בריאיון טלוויזיה באמצע פברואר 2021 אמר נתניהו נחרצות כי "איתמר בן-גביר אינו כשיר להיות שר...הוא יכול להיות הרבה דברים, אבל הוא לא יהיה שר". יחד עם זאת, בן-גביר עצמו טען לימים כי בכירי מפלגת הליכוד אמרו לו כי אם יסכים להיכנס ממשלה עם מנסור עבאס, יוכל "לקבל כל תפקיד של שר במדינת ישראל, למעט שר הביטחון, שר החוץ, שר האוצר ושר המשפטים". ההבטחות הללו לתפקידים מעידות יותר מכל על תהליך הלגיטימציה שעבר איתמר בן-גביר בידי ראש הממשלה
ראש הממשלה בנימין נתניהו הפעיל למעשה לחץ כבד כדי להבטיח את החיבור בין מפלגת עוצמה יהודית לבין המפלגה הציונית הדתית של בצלאל סמוטריץ', ובכך הבטיח את כניסתו של איתמר בן-גביר לכנסת. מעורבותו לא הייתה שולית, אלא מכרעת ממש. הוא דחף בכל כוחו לאיחוד, ואף הציע לבצלאל סמוטריץ' תיקים בממשלה ומושב אחד מרשימת הליכוד בתמורה להסכמתו.
דובר הליכוד, יונתן אוריך, הוציא הודעה (באמצע פברואר 2021), שבה נאמר: "איתמר בן-גביר לא רץ לבד. הוא חלק מהציונות הדתית. היא שותפה שלנו, ותהיה בקואליציה איתנו כאשר הקים ממשלת ימין על מלא". לדברי איתמר בן-גביר עצמו, עוד קודם לכן, "נתניהו דחף שנהיה שם, והביע את קולו פעם אחר פעם שאנחנו צריכים להיות חלק מהבלוק הזה".
עמדתו הזאת של נתניהו הייתה שונה מהותית מזו של ראש ממשלה אחר ממפלגת הליכוד, יצחק שמיר, שאמר עם היכנסו של הרב מאיר כהנא לכנסת כי הוא "דמות מסוכנת". בעוד שיצחק שמיר שידר מסר כי רעיונותיו של הרב מאיר כהנא אינם לגיטימיים כחלק מהשיח החברתי והפוליטי בישראל, בנימין נתניהו הלך כברת דרך ארוכה כדי לנרמל אותם הרעיונות והתפיסות, והכניס אותם בדלת הקדמית, כחלק מהשיח הציבורי הלגיטימי בחברה הישראלית
אחרית דבר
בדומה לחבר כנסת, איתמר בן-גביר נדרש כשר לעמוד במחויבות "לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה". זהו אתגר שהגשמתו, הלכה למעשה, מחייבת הוכחה.
