תוצאות החיפוש

רכז ביטחון שוטף צבאי (רבש"ץ) הוא האחראי על אבטחת יישוב בשגרה ובחירום, עד הגעת כוחות צה"ל או משטרת ישראל. עליו מוטל התפקיד להיות חוליית הקישור בין גורמי ביטחון אזוריים וגופי חירום כלליים לבין היישוב ותושביו.   הרבש"ץ כפוף מנהלית למועצה האזורית או לממונה חירום וביטחון ברשות המקומית; ומקצועית למפקד החטיבה המרחבית (חטמ"ר) שהיישוב נמצא בתחומה.   באזורים הכפופים לצה"ל, כתחליף הריבון, כמו יו"ש, הרבש"ץ פועל מול הכוחות עליהם מוטלת אבטחת היישוב שבו הוא מתגורר. הוא אחראי על מערכת הביטחון ביישוב או במועצה המקומית שעליה הוא ממונה, ביחד עם כיתת הכוננות שבאחריותו, בעבודה מול גורמי צה"ל בגזרתו.   כיתת הכוננות – המורכבת מאנשי היישוב, שעברו הכשרה מיוחדת – היא כוח אבטחה מצומצם, המיועד לפעול במהירות, להציע מענה ראשוני לאירוע ביטחוני, עד להגעת כוחות נוספים של צה"ל או משטרת ישראל, ולסייע לכוחות לאחר הגעתם. פעילות כיתות הכוננות ביו"ש מוכתב על ידי צו בדבר התגוננות אזרחית (1951); צו בדבר הסדרת השמירה ביישובים (1961); פקודת המשטרה (1971). את שכר הרבש"צים מממן כיום מתקציבו משרד הביטחון. הרבש"צים ממלאים את תפקידם מתוקף כתב מינוי, המוענק להם על ידי מפקד החטמ"ר אשר בגזרתו הם פועלים.   תפקידו הרבש"ץ כולל מגוון משימות ותחומי אחריות: ניהול צוותי הביטחון המקומיים – גיוס, הכשרה והפעלה של צוותי מתנדבים מקומיים, שישמשו ככוח ביטחוני יישובי, ופיקוד עליהם. כוחות אלה פועלים בשגרה ובחירום לשמירת הביטחון בתוך היישוב ומסביב לו; קשר עם כוחות הביטחון – תיאום הפעילות הביטחונית ביישוב עם כוחות הביטחון, כמו צה"ל, משטרת ישראל ומג"ב. התיאום הזה כולל העברת דיווחים על מצבים חשודים, ניהול אירועי חירום והפעלה משותפת של כוחות הביטחון בשטח; זיהוי איומים וטיפול בהם – אחריות על זיהוי מקורות איוּם אפשריים, כגון חדירות בלתי חוקיות, פעולות טרור ואיומים אחרים. במקרים כאלה, עליו להפעיל את כיתות הכוננות, ולתאם את הפעילות של כוחות הביטחון; תחזוקת אמצעי ביטחון – תחזוקה ותפעול של אמצעי הביטחון ביישוב – כולל גדרות ביטחון, מצלמות מעקב, מערכות התרעה, כלי נשק ואביזרי הגנה, וכן אמצעים טכנולוגיים נוספים; שגרה וחירום – בשגרה, תחזוקת מערכות הביטחון ותרגולים; בחירום, הפעלת מערך הביטחון כולו, כדי להגן על היישוב.   הרבש"ץ הוא בעל מעמד מיוחד. הוא אינו חייל או שוטר, אלא אזרח, לרוב תושב ההתנחלות שבה הוא מועסק. הוא פועל מטעם גוף אזרחי (המועצה האזורית המתאימה), אבל מקבל הכשרה מגוף ביטחוני (פיקוד המרכז של צה"ל ואוגדת איו"ש); מקבל נשק ורכב מצה"ל, ופועל על פי סמכויות שהוקנו לו על ידי המפקד הצבאי.   בעדות מ-2013, שנמסרה ל"שוברים שתיקה", אמר חייל מילואים: "הסיפור של [האזור] זה שאין שם חוק פורמלי, יש שם חוק שנקבע על ידי פרסונות. האישיות של הרבש"ץ תשפיע מאוד על ההתנהלות... יש רבש"צים מאוד סובלניים, גרים שם כבר המון זמן ומכירים את האוכלוסייה; יש יחסי כבוד לסובבים אותם... בעיקרון, הרבש"ץ מגדיר גבול גזרה... הרבש"צים הרבה פעמים הם העיניים. כל רבש"ץ הוא שליט בארצו" – מעין "שריף" של הגזרה שעליה הוא אמון.   הניסיון האמריקני לגבי שריפים הזכרת ה"שריף" האמריקני אינה מקרית. שורה של מחקרים שנערכו בשנים האחרונות לגבי שריפים בארצות הברית ציירו תמונה עגומה למדיי.   שריף (Sheriff – מילה שתפתחה מהצירוף shire-reeve, "אוכף חוק מחוזי") הוא נציג הדין בעל אחריות על אזור או מחוז. ברחבי ארצות הברית מצויים מעל שלושת-אלפים שריפים, בעלי מעמד שיטורי מיוחד. תפקיד השריף שונה בהגדרתו במידה רבה ממקום למקום. ככלל, השריף נותן מענה ביטחוני ופרטני למחוז עליו הוא מופקד. באירועי שגרה, שריף מחוזי מאבד את סמכותו ברגע שהוא יוצא מתחום שיפוטו, והוא אינו רשאי לאכוף את החוק ללא אישור מפורש מהגורם המופקד על האזור שבו הוא נמצא.   שריפים הם ביורוקרטים שיש להם זכות חוקית לפגוע באנשים ולהרוג אותם; זאת תוך ריסונים ובלמים מעטים. הם קובעים ומיישמים מערכת רחבה של קווי מדיניות משלהם.   סמכותו של השריף והאוטונומיה שלו נרחבות ביותר. עובדה זאת יוצרת סביבה שבה תחושת הדיווחיות של בעלי התפקיד פוחתת, והאמצעים העומדים לרשותו עשויים להיות מכוונים לקידום מטרות דתיות, פוליטיות ואידיאולוגיות מסוימות. שריפים ידועים בנטייתם לבצע התנהגות לא ראויה, הגובלת לעיתים בעבריינות או בפשיעה.   היסטורית, התפתחות תפקיד השריף הייתה מקבילה להתבססות הקולוניאליזם. התפקיד הופיע לראשונה ב-1634, עם הגעתם של הקולוניאליסטים הבריטים לאמריקה. השריפים סייעו להתפשטות האימפריאלית של ארצות הברית ממערב לנהר המיסיסיפי (שמקורו בצפון מינסוטה, וזרימתו דרומה עד מפרץ מקסיקו). כאשר ארצות הברית התפשטה מערבה, השריפים יועדו להיות אוכפי החוק הרשמיים העיקריים, ולעיתים גם הבלעדיים. השריפים באזורי הספר שימשו לעיתים קרובות כנציגים היחידים של אכיפת החוק, בזמנים שבהם המתיישבים עסקו באלימות כלפי האוכלוסיות המקומיות (שחורים, ילידים, מקסיקנים-אמריקנים, ועוד). האלימות ה"חוקית" כללה מעצרים, ירי, הרג של תושבים לא-לבנים, וכדומה.   שתי מגמות צריכות לעורר בנו דאגה מיוחדת: ראשית, פגיעה במיעוטים שוליים במרחב; שנית, חבירה לגורמי ימין קיצוני, ושיתוף פעולה איתם, עד כדי כך שהם מהווים מקשה אחת.   שריפים שיש להם דעות שליליות לגבי אוכלוסייה כלשהי, עשויים להנהיג מדיניות ענישה כלפי אותה האוכלוסייה, ובכך להגביר את חוסר השוויון, ולא פעם לבסס את העליונות הלבנה; זאת בסיוע ממשי של קבוצות רדיקליות וקיצוניות ויג'ילנטיות, שמוענקת להם יד חופשית לפעול באזור כדי להגשים את המטרות האלו. השריפים נהנים לא פעם מכך שעומדים לרשותם פעילים שאפשר לנצלם לצורכי תגובה גזענית אלימה – מהירה, זולה, ומתמידה.   מסתבר כי, ככלל, תפקיד השריפים קידם אלימות קהילתית, עודד ויג'ילנטיות, וחיזק עליונות לבנה בקהילות ב"מערב הפרוע".   הפעלת רבש"צים ביו"ש תפקידו של הרבש"ץ ביו"ש מקיף יותר מאשר זה בתחומי הקו הירוק. הרבש"צים ביו"ש כפופים לצו צבאי, שמעניק להם סמכויות נרחבות יותר – כולל אפשרות לעכב אדם, לעצור אותו, לערוך עליו חיפוש, וגם לתפוס חפצים המעלים אצלם חשד.   הרבש"צים הם אלה המתווכים בין המתנחלים לבין כוחות הביטחון. הם נתפסים על ידי האחרונים כבני-סמכא, מכיוון שהם נמצאים בשטח שנים רבות, בעוד שהמפקדים והחיילים מתחליפים באופן תדיר. תיאור המצב, כפי שהם מוסרים אותו – מתוך אינטרסים מוגדרים – הוא הבסיס להבנה של כוחות הביטחון באשר למתרחש בשטח, ובעקבות כך נגזר האופן שבו הם מטפלים באירועים שונים.   ב-2009 הורחבה סמכות הרבש"צים ביו"ש, ומאז בסמכותם לפעול גם מחוץ לשטח ההתנחלות, ב"מרחב השמירה" המוגדר סביבה, הכולל לא פעם מאחזים בלתי-חוקיים.   החל מיולי 2024, תנאי הרבש"צים ברחבי הארץ שודרגו. לאחר הגדלת הסיוע של ממשלת ישראל ליישובים ביו"ש, שכר הרבש"צים, שהוחלט שיועסקו כאזרחים עובדי צה"ל, הועלה בעשרות אחוזים, והתאפשר ליישובים לפתוח עשרות תקנים חדשים להעסקת רבש"צים נוספים, ולהגדלת היקף תקני ממלא מקום בכל היישובים. בנוסף, אושר מסלול הכשרה ואימונים לשמירת כשירות הרבש"צים, הכולל הנפקת תעודות וסמכויות. במקביל הוחלט על המשכת רכש ציוד לחימה מתקדם: נשק אישי, נשק מחלקתי, אמצעי ראיית לילה, רכב ממוגן, ציוד קשר מתקדם, ציוד מיגון אישי ומדים טקטיים ייחודיים.   מקרי בוחן טלמון – שלהי נובמבר 2010: מח"ט בנימין הורה על הדחתו, "ממניעים מקצועיים", של רבש"ץ טלמון (בשם ש"ב) – התנחלות ויישוב קהילתי בצפון-מערב לרמאללה, ולצד יישובי גוש טלמונים, ש"פתח באשר לעבר ערבים שהתקרבו לגדר היישוב, וירה לכיוון רגליהם, במקום באוויר". בסופו של אירוע הירי נפצע אחד הערבים באורח קל מנתזים, ונזקק לטיפול רפואי (במקררה אחר, אותו הרבש"ץ מנע את כניסתם ליישוב של פקחי המינהל האזרחי שהגיעו לצורך אכיפת הקפאת הבנייה בתקופת "הקפאת הבנייה" בהתנחלויות).   בעקבות האירוע, יו"ר ועד מתיישבי בנימין אמר כי "מדובר באדם שמילא את תפקידו באופן מקצועי נגד מי שהתקרב ליישוב בצורה מסוכנת. מח"ט בנימין היה צריך לציין לשבח את רבש"ץ טלפון על תפקודו בהגנה על תושבי היישוב.   עשרות רבש"צים דרשו לשקול שנית את הדחת רבש"ץ טלמון, ולהחזיר אותו לעבודתו. לדבריהם: "ידוע ומפורסם הדבר כי לתפקיד הרבש"ץ אין אח ורע. מצד אחד, אזרח מן השורה; מצד שני, ממונה מטעם הצבא על רשות השמירה, מנהל נשקיה צבאית, נוסע ברכב חצי צבאי, וכדומה. בתפקידנו הזה אנו חשופים לאש בכל עת ומכל כיוון אפשרי". כתוצאה מכך, לדבריהם, "אנחנו לבד בשטח, ואף אחד לא רוצה או מוכן לעמוד מאחורינו".   כוכב יעקב – שלהי יוני 2012: "סגן הרבש"ץ של היישוב כוכב יעקב שבבנימין נחקר במשך שעות ארוכות במשטרה, נשקו הוחרם והוא שוחרר בערבות. הסיבה – הוא ירה באוויר במהלך ניסיון חדירה של ערבי ליישוב". לאחר שבמערכת הבקרה של היישוב התקבלו התרעות על נגיעה בגדר, סגן הרבש"ץ הגיע ראשון לשטח, והבחין בערבי המנסה לחדור אליו. הוא ניסה לעכבו, אבל לדבריו הערבי התנגד וניסה לתקוף אותו. בתגובה, ירה סגן הרבש"ץ באוויר, השתלט על הערבי והעביר אותו לכוח צבאי שהגיע למקום".   טלמון – אמצע דצמבר 2019: באמצע מאי 2019, רבש"ץ טלמון (בשם י"א) נבחר כמצטיין אוגדת יו"ש, וזכה להכרה מתאימה.   באמצע דצמבר באותה השנה, בכפר אל-ג'אנייה, הסמוך להתנחלות טלמון (שרוב שטחו מוגדר כשטח C, ומיעוטו כשטח B), תושב הכפר הגיע למספרה, בצוהרי היום. לפתע שמע קולות ירי וצעקות של ילדים. הוא ביקש לבדוק מה קורה בחוץ. במרחק כמאתיים מטר ממנו ראה את רבש"ץ טלמון, יורה מרובה ה-M-16 שלו בתוך הכפר. לאחר דקות אחדות, הרבש"ץ נכנס למספרה, תפס את התושב, וגרר אותו החוצה עד לכביש הראשי, לכיוון ההתנחלות. במקביל, הוא ירה באוויר שלוש יריות. כאשר הרבש"ץ הבחין בשכן המביט לעבר המתרחש, הוא צעק עליו להיכנס לביתו, וירה לעברו שלוש יריות נוספות. הרבש"ץ הוביל את התושב לעבר קבוצת חיילים, שעמדה בקצה הכפר, השאיר אותו שם, חזר אל הכפר יחד עם אזרח חמוש נוסף, והם ירו סביב. חלק מהיריות פגעו בבתים וגרמו לנזק. אביו של התושב ראה את המתרחש וניגש אל הרבש"ץ, כאשר הוא דורש לדעת מה קרה לבנו. לאחר ויכוח, הרבש"ץ וחברו כיוונו את הנשק אל האב ואל בן משפחה נוסף שעמד בקרבת מקום, כאשר הם מאיימים עליהם בירי. האב ביקש מן הרבש"ץ לצאת מתחומי הכפר, מכיוון שאין לו סמכות שם, והדגיש בפניו כי זו לא הפעם הראשונה שבה הוא פולש ליישוב. חיילים שעמדו בקרבת מקום וראו את המתרחש לא התערבו, גם לא לאחר שאביו של התושב ביקש מהקצין שנכח שם לסלק את הרבש"ץ משטח הכפר, ולשחרר את בנו. לאחר זמן קצר, הרבש"ץ חזר אל הבן, שעדיין נמצא תחת השגחת חיילים. הוא דרש את תעודת הזהות שלו, והחיילים שעמדו מסביב לא אמרו מילה, כאילו שהרבש״ץ מפקד עליהם. אחרי שהרבש״ץ קילל אותו ואת אביו, הוא החזיר לו את תעודת הזהות. הרבש״ץ נתן לבסוף הוראה לחיילים לשחר אותו.   בעקבות האירוע הגיש אחד מתושבי הכפר תלונה למשטרה, באמצעות ארגון "יש דין". התיק בעניין נסגר, בהיעדר עבירה פלילית, אבל נפתח שוב בעקבות ערר שהגיש הארגון. לאחר בדיקה עיתונאית נמסר כי "התקיים תחקיר על ידי מפקד החטיבה המרחבית, שבסיומו נמצא כי פעולות הרבש"ץ נבעו מצורך מבצעי מובהק. לצד זאת, נמצא כי נפלו פגמים שונים בהתנהלותו המבצעית, ומשכך הוא ננזף על ידי מפקד החטיבה".   ענתות – נובמבר 2021: הרבש"ץ המקומי של היישוב הקהילתי ענתות, מצפון מזרח לירושלים, ירה מנשקו, לאחר שרועה צאן פלסטיני התקרב לגדר ההתנחלות. הירי הביא להרג של אחת מכבשותיו. הרבש"ץ נחשד בביצוע ירי לא חוקי, וחרף הסבריו (תחילה הכחיש את הירי, אחר כך אמר שירה באוויר ואף טען שבדואים ניסו לחבל בגדר) החליטה המשטרה להחרים את נשקו ולהשעותו עד השלמת החקירה.   חוות גלעד – אמצע מרס 2022: רבש"ץ חוות גלעד – מאחז בשומרון, הממוקם על יד כביש 60, בסמוך לכפר ג'ית וליישובים יצהר וקדומים – זרק הצידה תיק שמצא בשטח, במסגרת אירוע "תג מחיר". לפיכך, נטען נגדו כי שיבש הליכי חקירה. בית המשפט האריך את מעצר ביומיים, לצורך המשך החקירה.   בעקבות המעצר הכריזו כלל הרבש"צים בחטיבת שומרון על שביתה מעבודה עד להודעה חדשה. הטענה הייתה כי הרבש"ץ הבחין בשלוש דמויות חשודות המתקרבות לחווה, ורדף אחריהן; אבל אז התברר כי מדובר ביהודים. באירוע נוקבו צמיגי כלי רכב של ערבים בכפר אימאתין הסמוך, ורוססו כתובות גרפיטי בעברית.   הר ברכה – שלהי אוקטובר 2022: באתר צה"ל נמסר כי, לאחר תחקור ראשוני בעניין התנהלותו של רבש"ץ הר ברכָה – התנחלות ויישוב קהילתי דתי בגב ההר בשומרון, על רכס גריזים שמדרום לשכם – שלקח חלק בחיכוך בין מתיישבים לפלסטינים [סמוך לכפר בורין], ללא נוכחות כוחות צבאיים, כדי "לפזר את העימות שהתהווה".   מתחקיר ראשוני התברר כי הרבש"ץ סיפק למתיישב אמצעי לפיזור הפגנות מסוג גז, ואישר לו להשתמש בו. המעשה הזה מהווה חריגה מן המצופה מגורם ביטחוני מוסמך, ועל כן הוחלט לזמנו לבירור. המח"ט החליט להשעותו מתפקידו, בידיעת מעסיקיו מטעם היישוב, עד גמר התחקיר בנושא. כמו כן, הרבש״ץ תוחקר על ידי משטרת ישראל.   גוש שילה – אמצע נובמבר 2022: מפקד אוגדת איו"ש ומח"ט בנימין החליטו להדיח את רכז הביטחון של יישובי גוש שילה. בשיחת ההדחה נאמר לו כי הוא "מקשה על פעילות החטיבה היהודית בשב"כ וימ"ר ש"י נגד פשיעה לאומנית באזור, ומשתף פעולה עם נוער הגבעות". המסקנה הייתה כי הוא "אינו מתאים לעבודה מול גורמי ביטחון".   שבי שומרון – שלהי אפריל 2024: נמסר כי רבש"ץ שבי שומרון – התנחלות ויישוב קהילתי דתי בצפון השומרון, השייך לתנועת אמנה – עיכב נהג ערבי-ישראלי (תושב טייבה) ליד היישוב שבי שומרון. "הנהג לא נענה לקריאותיו, וניסה להימלט. הרבש"ץ פתח במרדף אחר הרכב, עד שהנהג פרץ מחסום ונע לכיוון הרבש"ץ – שהגיב בירי ופגע בנהג. הנהג נפצע מכמה כדורים, ופונה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים".   מצה"ל נמסר כי הרבש"ץ ירה לעבר "רכב ישראלי... אשר לא היווה סכנה ביטחונית". מתחקור ראשוני עלה כי "הרבש"ץ חרג מסמכותו, ועבר על פקודות צה"ל והוראות הפתיחה באש".   יצהר – יוני 2024: ביוני 2024, רבש"ץ יצהר – התנחלות ויישוב קהילתי בגב ההר בשומרון, מדרום לשכם – בשם י"ל, ירה בפלסטיני שהגיע למקום, ופצע אותו באורח בינוני, בשני כדורים. למרות שהפלסטיני היה חמוש בסכין, להערכת חיילי צה"ל שנוכחו במקום, לא נשקפה סכנה ממנו, והירי בו נעשה בניגוד להחלטת המפקדים ועל דעת עצמו. לאחר תחקיר נקבע על ידי צה"ל כי "לא נמצאו פערים בהתנהלות הרבש"ץ".   בשלהי אוגוסט 2024 הודיע דובר מחלקת המדינה של ארצות הברית על הטלת עיצומים על הרבש"ץ, שנאשם באלימות כלפי פלסטינים. בהצהרה נאמר כי "אמנם תפקידו דומה לקצין אבטחה ולאכיפת חוק, אבל הוא עסק בפעילויות מחוץ לתחום סמכותו". הוזכר כי בפברואר 2024, הרבש"ץ הוביל קבוצת מתנחלים חמושים להקים מחסומים ולערוך סיורים; זאת כדי לרדוף ולתקוף פלסטינים.   בארגון "יש דין" הגיבו על הטלת העיצומים על הרבש"ץ וכתבו: "לאורך שנים אנחנו מתעדים עדויות של מעשיו הבלתי חוקיים, אבל גם שומעים מהקורבנות שהם חוששים להתלונן עליו במשטרה בשל כוחו הבלתי מוגבל באזור".   מסקנות כללי: מעמדם הדיפוזי של הרבש"צים ביו"ש, כפי שהיה נהוג במשך שנים ארוכות, והעוצמה שרכשו במשך השנים, הם לא פעם מפתח לטשטוש תחומים ולפעילות לא נורמטיבית בעלת גוון דתי, פוליטי או אידיאולוגי רדיקלי או קיצוני מובהק, הנועד להשליט "עליונות יהודית" על השטח ועל התושבים.   ביוני 2014 פרסם ארגון "יש דין" דוח בשם המרחב הפרוע . נאמר שם כי "בשנים האחרונות מתנהל מאבק טריטוריאלי מתמשך במקומות רבים ביו"ש בין מתנחלים, השואפים להגדיל את השטח שבשליטתם ולספח אליו אדמות רבות ככל האפשר, ובין חקלאים [ורועים] פלסטינים, המבקשים לעבד את האדמות שבבעלותם". המצב הזה לא רק שלא השתפר, אלא החריף בעשור האחרון, ובעיקר בעקבות טבח ה-7 באוקטובר, ומלחמת חרבות ברזל שהתנהלה בעקבותיו.   מחברי הדוח הסיקו כי "למסירת סמכויות שיטור ואכיפת חוק לידי קבוצת אינטרס [דתיות, פוליטיות או] אידיאולוגית נודעת השפעה מזיקה שבעתיים כאשר היא נעשית בשטח כבוש, שבו ההתנחלויות עצמן הוקמו תוך הפרה בוטה של הוראות המשפט הבינלאומי, וכרוכות בגזל קרקעות מסיבי ומצטבר. מסירת סמכויות נרחבות כאלה לקבוצת אינטרס, הדוחה בגלוי ובמוצהר את הוראות המשפט הבינלאומי, מסמנת את הכאוס השלטוני הישראלי בכל הקשור לאכיפת החוק בתחומי יו"ש".   מסקנת הדוח, שפורסם לפני כעשור, מקובלת במידה רבה גם כיום: "פעילות הרבש"צים וכיתות הכוננות לא רק שאינה מקדמת את הסדר הציבורי ואת שלטון החוק ביו"ש, אלא אף פוגעת בהם, ובכך מכרסמת ביכולתה של מדינת ישראל לקיים את חובתה לפי המשפט הבינלאומי להגן על רכוש ונפש פלסטיניים".   בימין גינו את התייחסות ארגון "יש דין", המציגה את הרבש"צים כמי ש"מתעלמים כביכול" מהפרות סדר של מתיישבים יהודים, ופועלים רק נגד ערבים; אולם המציאות בשטח מוכיחה אחרת. בכיר ביטחוני בגזרה העיר כי "לפעמים זה מתנהל כמו מערב פרוע".   מתוקף צו, תחליף הריבון אחראי ל"רווחתה ולטובתה של האוכלוסייה" באזור [בכלל זה ערבים ויהודים]. בניגוד לכך, רבש"ץ טלמון אמר ב-2019, בעקבות האירוע שנזכר לעיל: "אנחנו לא פלנגות". מה שמכווין אותנו זה ההגנה על התושבים היהודים שחיים בתוך היישוב, ולא על הערבים בכפרים הסמוכים – אני לא אמור להיות גורם ניטרלי".   יש להדגיש כי לרבש"ץ אין סמכות לתת פקודות והנחיות לחיילי צה"ל (כפי שהתברר במקרה של טלמון – אמצע דצמבר 2019).   שתי מגמות הסיכון שצוינו באשר לתפקיד ה"שריף" בארצות הברית, נראות ראויות לציון גם במקרה של ה"רבש"צים" ביו"ש: ראשית, פגיעה במיעוטים שוליים במרחב; שנית, חבירה לגורמי ימין קיצוני, ושיתוף פעולה איתם, עד כדי כך שהם מהווים מקשה אחת.   פגיעה במיעוטים שוליים במרחב: רבש"צים הם בין הגורמים המשפיעים ביותר על מאבקים בין יהודים לערבים ביו"ש. בעוד שהם שליחי הצבא – כלומר כפופים לחוק השיפוט הצבאי, ויש להם סמכויות שיטור – הם ממונים על ידי ההתנחלויות, ורואים עצמם כמייצגי האינטרסים של ה"התיישבות". ניגוד העניינים הזה – יחד עם היעדר הגדרה ברורה של סמכויותיהם, ופיקוח רופף על פעולתם (בכוונת מתכוון, או בהיעדרה) – מייצרים מוקדי חיכוך ועימות יומיומיים.   פגיעה בערבים נעשית לא פעם על ידי הרבש"ץ תוך, שימוש בעייתי בנשק ובאמל"ח שהצבא מעמיד לרשותו. כך ראינו כי הרבש"צים מגלים התנהגות החורגת מסמכות, ונוהלי הפתיחה באשר נתפסים ומיושמים על ידם באופן שונה, ולעיתים מנוגד, לפקודות ולהוראות שחלות על אנשי רשויות הביטחון ואכיפת החוק (טלמון – שלהי נובמבר 2010; כוכב יעקב – שלהי יוני 2012; טלמון – אמצע דצמבר 2019; ענתות – נובמבר 2021; הר ברכה – שלהי אוקטובר 2022; שבי שומרון – שלהי אפריל 2024; יצהר – יוני 2024).   חבירה לגורמי ימין קיצוני, ושיתוף פעולה איתם: רבש"צים מקיימים יחסים קרובים והדוקים עם נערי גבעות וחוות (העושים שימוש בצאן, בקר וגמלים לצורכי השתלטות על שטחים נרחבים), ומשתפים איתם פעולה במאבק בערבים-הפלסטינים. אלה עשויים לנקוט הטרדות, פגיעה ברכוש ציבורי ופרטי, פרעות (הצתות, וכדומה), ולעיתים גם פגיעה בנפש.   מקרים מסוימים מעידים על "הנאמנות הכפולה" של הרבש"צים, ומעלים ספק באשר למידת אחריותם כלפי שלטון החוק (חוות גלעד – אמצע מרס 2022). לפחות מקרה מובהק אחד (גוש שילה – אמצע נובמבר 2022) מתייחס לקשר ישיר בין רבש"ץ לבין גורמי ימין קיצוני (נערי גבעות) באזור (אף כי ניסיון פעילי השמאל מעיד על כך שהתופעה רווחת ביותר).   ההתנגדות לפעילי השמאל נובעת מצד אחד מסיועם לפלסטינים תושבי האזור, ומצד שני מחשיפת מעשים ומחדלים של מתיישבים בכלל ושל רבש"צים בפרט. לדוגמה, במאי 2015 דווחו הפעילים על כך ש"תיעדו בשנים האחרונות בסרטוני וידיאו מקרים רבים של חיילים ושוטרים העומדים מנגד בעת שאזרחים ישראלים – וביניהם גם רבש"צים, הפועלים תחת הכוונת הצבא, והמצוידים בנשק צבאי – פותחים בהתקפות אלימות שכללו יידויי אבנים, מכות לחקלאים ולפעילים עצמם". Permission: Activstills.org

ח'רבת זנותא היא קהילת רועים פלסטינית, בדרום מערב הר חברון, שם חיו כ-250 תושבים. כמו בכפרי רועים נוספים ביו"ש, עד שנות השמונים, התושבים גרו במערות טבעיות, שהוספו להן כניסות אבן; אבל לאחר שהמערות החלו לקרוס הם נאלצו לצאת מהן ובנו בתי אבן עם גגות פח וברזנט. הכפר שוכן על כביש 60, מערבית לצומת מיתרים. הכביש נסלל על אדמותיו, וחצה אותו למעשה לשני חלקים.   בהתאם לעדות האגודה לזכויות האזרח (ספטמבר 2017), ב-2007 הוציא המִנהל האזרחי צווי הריסה לרוב הבתים בכפר. עמדת המדינה הייתה כי המבנים אינם חוקיים, היות ונבנו ללא היתרים. למעשה, לתושבי הכפר לא הייתה אפשרות לקבל היתרי בנייה, היות ולכפר, כמו לרוב הכפרים הפלסטיניים באזור C, אין תוכנית מתאר.   המִנהל האזרחי טען שאין הצדקה לתכנון ח'רבת זנותא, בשל גודלו המצומצם של היישוב, קיום אתר ארכיאולוגי במקום (שרידי מסגד, ששימש למעשה ללינת אורחים), ומרחק גדול יחסית בין הכפר לבין העיירה הקרובה. רוב תושבי הכפר נולדו וגדלו בו. אחרים נולדו בדאהרייה הסמוכה, ועברו להתגורר בכפר כאשר החלו לעסוק בגידול צאן.   ב-2017 הסתיים הליך משפטי בבג"ץ בכך שהמדינה הודיעה כי דיון במועצת התכנון העליונה שעתיד להתקיים אמור להסדיר אפשרות של השארת התושבים בשטח הכפר הנוכחי, באמצעים תכנוניים ובאופן חוקי. בתגובה לכך, השופט סגר את העתירה, הקפיא את צווי ההריסה של המינהל האזרחי לבתי הכפר עד שימוצה הליך ההסדרה במוסדות התכנון.   בדצמבר 2018 עתרה תנועת רגבים לבית המשפט המחוזי, בדרישה להריסת מבנה בית הספר שהוקם במקום; אבל בפועל הדרישה לא נאכפה.   בשנים שלאחר מכן נמשכו ללא הרף הדיונים המשפטיים לגבי עתיד הכפר ותושביו.   בראשית פברואר 2022, דיווחה עמותת מחסום ווטש על אירוע שבו נערי גבעות התנפלו על רועים מהכפר, וניסו לקחת את עדרם. הצבא התבונן מרחוק בתקרית, ולא התערב, עד שהמתנחלים קראו לכוח לעזרתם. החיילים זרקו רימון הלם לתוך העדר, וכלבי המתחלים התנפלו על שלוש כבשים וטרפו אותן. בעקבות האירוע, המשטרה עצרה שלושה רועים גם מתנחל נלקח לחקירה, אבל שוחרר מייד.   בדיון בבג"ץ (בג"ץ 8117/23; בג"ץ 8242/23), בשלהי יולי 2024 – באשר לעתירות שנסבו על טענותיהם של תושבים מוגנים מכמה כפרים פלסטיניים המצויים באזור דרום הר חברון בכל הנוגע להתנכלויות כלפיהם וכלפי רכושם – העותרים [נציגי תושבי הכפרים] טענו כי אינם מקבלים סיוע מספק מרשויות אכיפת החוק באזור יהודה ושומרון. בין השאר התבקש בית המשפט להורות למשיבים [מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, ואחרים] לפעול להשבתם של תושבי הכפרים זנותא וכפר נוסף למקום מגוריהם, לאחר שעל פי הנטען עזבו אותם בעקבות תקיפות ואיומים חוזרים שמהם סבלו.   בעיקרו של דבר, נטען כי המשיבים אינם מקיימים את החובות המשפטיות המוטלות עליהם כלפי העותרים, כי האחרונים חשופים תדיר לתקיפות ולאיומים, וכי חלקם אף נאלצו לעזוב את מקום מגוריהם בשל כך.   במהלך הדיון שמע בית המשפט את קצין החקירות של משטרת חברון, שהתייחס למאמצים שנעשים מצד משטרת ישראל לצורך מתן מענה לתלונות המגיעות אליה בנושאים הנדונים בעתירה. נציג המשטרה הסביר כי אכן מתרחשים באזור מושא העתירה אירועי אלימות ותקיפה על רקע לאומני, וכי עולה חשד שבחלקם אף היו מעורבים חיילים.   לאחר שהשופטים שמעו את טענות הצדדים, הם הזכירו כי "גורמי הצבא והמשטרה הפועלים באזור יהודה ושומרון מחויבים לפעול להגנה על התושבים המוגנים שלו מפני אלימות או הפרת חוק – הן מכוח עקרונות הדין הבינלאומי החלים במקום, הן מכוח עקרונות יסוד של שלטון החוק. ברי כי מצבים שבהם תושבים טוענים כי הם חשופים להתקפות פיזיות חוזרות ונשנות עליהם ועל רכושם הם חמורים, וחייבים לזכות להתייחסות אפקטיבית של גורמי אכיפת החוק".   בית המשפט שב והדגיש כי "לכאורה התמונה המצטיירת מטענות העותרים מטרידה, וזאת בלשון המעטה. למעשה, אף מטענותיהם של המשיבים ניתן להבין כי המענה שניתן אינו מלא, גם אם לשיטתם נעשה המרב האפשרי. לא למותר לשוב ולהזכיר כי העותרים הם תושבים מוגנים הזכאים לקבל מענה הולם מצד הרשויות באזור, ודאי ככל שמדובר בטענות להפעלת אלימות חוזרת ונשנית כלפיהם. בהתאם לכך, חובה על גורמי אכיפת החוק באזור לשמור על ביטחונם של העותרים ועל הסדר הציבורי באזור, גם בנסיבות המורכבות של התקופה ובמגבלותיהן".   עמותת כרם נבות מסרה בנובמבר 2023 כי תושבי ח'רבת זנותא גורשו באופן מלא או חלקי בשנים האחרונות, בשל אלימות המתנחלים והצבא.   לפי עדות של ארגון בצלם, מאז פרוץ המלחמה לאחר טבח ה-7 באוקטובר 2023 סבלו התושבים מהטרדות ומאיומים של מתנחלים חמושים, ולעיתים גם חיילים שדרשו מהם לעזוב את המקום. מתנחלים חמושים שהגיעו לקהילה שוב ושוב איימו לפגוע בתושביה אם לא יעזבו.   ב-12 באוקטובר 2023 הגיעו מתנחלים חמושים בשתי מכוניות לשלושה בתים בקהילה, הכו חלק מהדיירים בידיהם ובנשקם, איימו עליהם, ניפצו לוחות סולאריים, השחיתו דלת של מכונית ואז עזבו. ב-23 באוקטובר הגיעו שני מתנחלים לבית אחת המשפחות, דחפו את אם המשפחה, רוקנו שני מכלי מים ועזבו. ב-24 באוקטובר הגיעו מתנחלים לקהילה, תקפו את התושבים באבנים, ניפצו לוחות סולאריים וחלונות של אחד הבתים, ורוקנו מכלי מים. ב-27 באוקטובר, הגיעו לקהילה במכונית ארבעה מתנחלים רעולי פנים. הם הטרידו תושבים, שישבו ליד בתיהם, דרשו מהם להפסיק לתעד את המתרחש, והשליכו לעברם רימון הלם. התושבים נאלצו להיכנס לבתיהם.   בעקבות המעשים האלה החליטו תושבי הקהילה , שמנו כ-200 נפש, לנטוש את בתיהם. הייתה זו אחת מכ-25 קהילות שגורשו עד אז בחסות המלחמה בעזה.   מייד אחרי הגירוש עלו מתנחלים על הכפר, והחריבו אותו בשיטתיות: כרתו עצים, הרסו את הבתים עד האחרון, והשמידו את בית הספר (בן חמשת הכיתות, שבנייתו הושלמה ב-2014). התושבים פנו לבג״ץ.   ביולי 2024 הצהירה המדינה בפני בית המשפט כי תאפשר לתושבים לשוב לחורבות הכפר. לאחר דחיות חוזרות ונשנות, בשלהי אוגוסט 2024, עשרות תושבים שבו אל הכפר זנותא. חלק מהם הביאו איתם את עדרי הכבשים שלהם, אחרים עסקו בבדיקת מצב הבארות ועצי הפרי שנותרו במקום, ובקטיף סברס. אחרים הזיזו עמודי מתכת וחלקי בטון, שמתנחלים חסמו באמצעותם את הדרכים בתוך הכפר. הם חשבו להביא למקום, לאחר כמה שבועות של שהייה, גם את הנשים והילדים.   התמונה בכפר הייתה עגומה: לא הייתה קורת גג, עצים, פיסת צל בשמש הקופחת או בית ספר לילדים. זאת ועוד, כל ניסיון לשקם ולו אבן אחת במבנים החרבים נתקל מייד בתגובה תקיפה של הצבא והמשטרה: אפילו יריעות צל הוחרמו בתור ״בנייה לא חוקית״.   הכפר נמצא מאז תחת פיקוח רצוף של המתנחלים, בעיקר אלה של חוות מיתרים (חוות ינון לוי, שהוקמה ב-2021): הם הטיסו את רחפניהם מעליו, הסתובבו בו ללא הפסקה, ואף נכנסו לבתים החרבים כדי למנוע כל ניסיון לשקם את ההרס שגרמו.   זאת ועוד, המִנהל האזרחי אסר עליהם לשקם את בתיהם ההרוסים. ראש ענף תשתיות במינהל האזרחי הודיע לתושבים כי עליהם להתפנות בתוך 30 יום, בשל העתירה מ-2007. בנוסף לכך, שופט בג"ץ פסק, לגבי העתירה ב-2017, כי "במידה ולא ימצא פתרון יחודשו צווי ההריסה בהתראה של 30 יום מראש". מאז חלפו שבע שנים, שבהן לא נעשה הליך הסדרה במוסדות התכנון, ומנגד לא נעשו הליכים לממש את צווי ההריסה. לאחר התקופה הנקובה, אחרוני השברים עזבו את הכפר.   באוקטובר 2024 דווח כי הכפר הרוס ונטוש. בית הספר בכפר שרוף בחלקו, חלונותיו מנופצים והקירות מרוססים גרפיטי בעברית. הבתים הופשטו מכל חפציהם, קירותיהם שבורים וגגותיהם שרופים. כמה תושבים ניסו לשוב לכפר ולשקם את ההריסות, אבל חיילי צה"ל ומתנחלים אלימים מהמאחזים הסמוכים מנעו זאת מהם.   לאור אי-יכולתם של התושבים לחזור לכפרם, על אף שכך הובטח להם בבית המשפט, הגישו הפלסטינים תביעה לבית המשפט העליון בגין ביזיון בית המשפט; זאת מאחר שלטענתם המדינה לא מקיימת את פסק הדין. הם צירפו תיעוד של אלימות מתנחלים כלפיהם, ולטענתם עד כה נרשמו כ-100 אירועי אלימות דומים, כולל כניסת מתנחלים לשטחם ואף לבתיהם. לדבריהם, המשטרה לא נענתה לקריאותיהם לעזרה, וכאשר שלחה ניידת, לא הוגשו כתבי אישום. בנוסף, המנהל האזרחי הודיע לתושבי הכפר זנותא כי בתיהם נבנו באופן בלתי חוקי באזור, ועליהם לעבור לשטח אחר, כשלושה ק"מ ממיקומם הנוכחי.   בתחילת ינואר 2025 – בדיון על אכיפת אלימות מתנחלים בדרום הר חברון, ובכלל זה בח'רבת זנותא – פתחה את הדיון השופטת דפנה ברק-ארז, שאמרה: "אנחנו באירוע משברי. מה קורה עם החיים של האנשים הללו? זה לא מקרה רגיל של אכיפה, אלא אכיפה שנעשתה שלא כדין. יש לכם תוכניות, אבל בינתיים יש אנשים שאין להם איפה לגור". מ"מ נשיא העליון יצחק עמית טען כנגד המשטרה כי זו "לא אוכפת אלימות מתנחלים". השופט אמר: "לא הוגש כתב אישום אחד, אנחנו רואים מתיישבים בתוך הבית שלהם".   בפברואר 2025 הורה בג"ץ למדינה לאפשר לתושבים לחזור לכפר. הוא קבע כי "על המשטרה והצבא לדאוג להרחקת מתנחלים מהכפר ומאדמותיו, באופן מתמשך ובשקידה הראויה". בהחלטה הורו השופטים למדינה לאפשר לתושבים לשקם מבנים שנהרסו על ידי מתנחלים לאחר שעזבו את הכפר.   בתגובה להחלטה, ראש המועצה האזורית הר חברון כי מדובר ב"הזיה". לדבריו, "בג"צ מעודד התיישבות ובנייה לא חוקית באתר ארכיאולוגי, תוך הרס ממצאים יקרים בני אלפי שנים, בשל מחדל אכיפה של המנהל האזרחי". באדיבות ארגון בצלם לא נותר אלא לאחל, כמנהג המקובל במקומותינו: "וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם" – " וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".

אלוף (מיל') גיורא איילנד מצדד בתוכנית טרמפ.   האם זה מפתיע?   מוזמנים לקרוא את המאמר המקורי שלי כאן על "אוגדת עזה – עמדת האלופים". Permission: Activstills.org

הימין הקיצוני הטעין מילים וביטויים מוכּרים במשמעויות חדשות. להלן מפתח פרשני בעניין הזה, כאשר במוקד התנועה הכהניסטית ונוער הגבעות (אנ"ש).   אדם נורמלי – אדם שמקבל את עמדות אנ"ש (בניגוד לאדם לא נורמלי). אובדן ערכים  – נטישת דרך האמת (ראו להלן). אמיץ  – פועל בניגוד להנחיות. אמת  – יש רק אחת, והיא בלעדית שלנו. האמת היהודית  – הוצאת האויב מחוץ לארץ-ישראל, טרנספר (הפיתרון היחידי). אני אוהב אותכם, אבל  – עשו מה שאני רוצה או מבקש. אנ"ש  – אזרחי ישראל שאכפת להם מהמדינה (המהדרין: מוסרי נפש ); גיבורי חיל , חלוצים . אסיר ציון  – עצור בהוראת המשטרה או השב"כ. ארגוני שתולים – ארגונים פוסט-ציוניים, המשתפים פעולה עם האויב ומסכנים את המדינה. בואו לא נתבלבל  – המדובר במעשה המנוגד לעמדת אנ"ש. בושה! בושה!  – קריאת הקרב נגד יריבי אנ"ש ופועליהם. בית המשפט העליון  – הבית של המחבלים; מתנגדי המדינה היהודית. גבר  – פועל מתוך זלזול בחוק ובסדר הציבורי. גזענות  – אין דבר כזה, יש רק אמת (ראו לעיל). דברי טעם  – דברים המתאימים לעמדת אנ"ש. דחוף, להביא את שמעון ולוי  – לצאת מייד למעשה נקמה די לפילוג, די לשנאה, עומדים ביחד  – הפילוג והשנאה צריכים להתקיים על בסיס קווים קטגוריאליים אחרים (יהודים נגד ערבים). הביתה! / התפטר!  – מילת ציווי המופנית כלפי בעל תפקיד ממלכתי המתנגד לאנ"ש (לא כשיר). ההיסטוריה חוזרת  – הדרך הנכונה של אנ"ש לא נלמדה. ההתיישבות הצעירה  – המאחזים (הבלתי חוקיים). המערַב  – האנטיתזה לתרבות היהודית הראויה. הפצה  – קידום חומר תעמולה. הרשימה המטונפת  – הרשימה המשותפת. זכויות הומניטריות  – מה שאסור לתת לאויבים. זקן ערבי בן 80  – שיירת הל"ה נפלה על זה. חברי הכנסת הערבים – תומכי טרור. חלקה טובה  – מקום שמתנהל בהתאם לתפיסת אנ"ש. חגיגה  – התנהגות הנוגדת לעמדת אנ"ש. חיילים  – מתוקים, חמודים, צדיקים, אהובים, בזכותם אנחנו ישנים בלילה טרור  – לא מתבצע על ידי יהודים. טִרלוּל / הזיה / בדיחה  – כל מה שלא תואם את עמדת אנ"ש. ידידי ושותפי  – לא נאמן לגמרי לתפיסותיי. ילדים יהודים  – אין דבר מתוק מזה. ימ"ר ש"י – המיליציות העברייניות של שלום עכשיו, חבורה מושחתת מוסרית, אסופת שקרנים, מוסתים ומורעלים. ישמעאלים  – ערבים על סטרואידים. כיבוש  – מדינת ישראל נכבשת מבפנים (על ידי הערבים). כל האמת בפַּנים  – קללות וגידופים  בלתי מבוקרים. כל כך נכון  – זוהי עמדת אנ"ש. לא נאפשר  – נפעיל כוח (סביר). ללא פשרות  – ראו מוסרי נפש. לראות ולא להאמין  – תמיד ידענו ש... לשכה פרלמנטרית  – כל מקום שהִייה זמני-קבוע של חבר כנסת מחוץ למשכן. מוסרי נפש  – נאבקים למען מטרות שאינן ניתנות להשגה, או שהשגתן מביאה למחיר כבד. מורנו ורבנו (מָרָן)  – הרב שמיטיב לבטא את השקפותינו. מחסומיזציה  – מערך מחסומים המקשה על פעילות בלתי חוקית של המתנחלים ביו"ש. ממשלת ישראל (לא מהימין)  – ממשלת חמאס, ממשלת הזדון והקלון, ממשלת המנדט; החלטותיה לא חוקיות, לא דמוקרטיות, חשוכות; עוסקת בשיסוי, התקפלות, מכירת המדינה, לא רוצה לנצח; הממשלה הישראלית-הפלסטינאית, ממשלת הקרן החדשה לישראל; מופרעת נפשית. מפלגת האבודה  – מפלגת העבודה. המפעל הציוני  – מיזם לכיבוש מלא-מלא של הארץ, וגירוש יושביה הלא יהודים. מצמרר  – מתאים לעמדת אנ"ש. משטרת ישראל (בעיקר לפני השר הממונה איתמר בן-גביר)  – משטרת המחשבות של הדיקטטורה. שוטריה  מן השורה ככלל: לא אשמים; מי שפועל ישירות נגד אנ"ש: עשבים שוטים, אלימים, בושה וחרפה; שוטרי המנדט; משטרה אנטישמית; ארגון פשע; העולם התחתון; בצד של השלטון הערבי; מחבלים במדים. משפטיזציה  – השתלטות הרשות המחוקקת על תחומיהן של הרשויות האחרות. נאצים  – כינוי גנאי לעוכרי ישראל בכלל, ולערבים (מחבלים) בפרט. נורווגים / אינדיאנים  – בני לאום אחר (ערבים); ניסוח שנועד למנוע הסרת הודעות מהרשתות החברתיות. בנחישות וברגישות  – סיסמת הפעולה (המכובסת) נגד האויבים. נשק אישי  – חובה לכל אזרח (יהודי). סמויים / שקופים  – סוכני רשויות אכיפת החוק והביטחון, הפועלים ברשתות החברתיות בזהות בדויה. עובד בשבילכם  – מקדם את האינטרסים של אנ"ש. עוצמתיוֹת  – מאפיין של נשי עוצמה יהודית. עושים לילות כימים  – פועלים כדי לקדם את האינטרסים של אנ"ש. עזה  – יש פתרון לבעיה (חיסול-גירוש – אחר כך התיישבות). עיתון הארץ  – עיתון חמאס על סטרואידים, כך נראים משטרים אפלים. עיתונאי השמאל  – אכולי שנאה, פעילי הפראבדה ["אמת", עיתון יומי ברוסיה]; מלחכי פנכה; כלבי תקיפה. ערבים – שונאי יהודים. עתיד טוב יותר  – היצמדות לעבר. פוליטיקה  – כל מה שלא בא "מהמקום הנקי", של "אהבת אמת", בהתאם להשקפות אנ"ש (והן בלבד). פוליטיקאים  – אנ"ש: מנהיגים אמיתיים, דמויות ערכיות ומוסריות לחיקוי; לא אנ"ש: מונעים מאגו, מושחתים, שקרנים. פותח הכל על  – מקלל ומגדף ללא הגבלה. פליטים  – מהגרים לא יהודים, תיירים. פלשתינאים  – אין דבר כזה. פסילת חבר כנסת (אנ"ש)  – גזלת השלטון מהעם, מהפכה. פעילי התנועה ותומכיה  – תותחים, צדיקים, אמיצים. פרוגרסיביוּת  – כל עמדה המנוגדת לזו של אנ"ש. פרס לטרור  – כל מעשה המנוגד לאידיאולוגיה של אנ"ש. צה"ל (בעיקר לפני מלחמת חרבות ברזל)  – מסורס בגלל הנחיות הממשלה; [באיו"ש:] מממשי מדיניות הספר הלבן. צפון קוריאה זה כאן  – נקיטת צעדים לאכיפת החוק והסדר הציבורי נגד אנ"ש. קופּת שרצים  – הצטברות מעשי השפלה ורדיפה נגד אנ"ש. קורס ללימוד דמוקרטיה  – מה שנדרש לכל מי שמתנגד לעמדת אנ"ש. קרס בפני הלחץ / התקפל / נכנע  – החליט או פעל בניגוד לדעת אנ"ש. רדיפה  – ניסיון של השלטונות לפעול נגד עמדותיהם או פעולותיהם של אנ"ש. ריסוק  – חיסול מזימה של השלטונות. רקוב  – לא משרת את צורכי אנ"ש. שחיטת היהודים  – התוצאה של בחירת דרך המנוגדת לזו של אנ"ש (ראו גם שואה שנייה ) . השכל הישר גבַר – פעלו בהתאם לעמדת אנ"ש. שֵם רשעים יירקב  – מתייחס בעיקר לראשי מערכת המשפט: היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות, בית המשפט העליון (המתאפיינים ברדיפה). שמאל / שמאל קיצוני  – תומכים ברוצחי יהודים, צבועים, אבירי זכויות האדם (שנאלמו דום), בוגדים, נוכלים, מתרפסים, חבורה של אפסים, סותמי פיות; הקרן לישראל החדשה: עוכרים, שתולים, אליטה פוסט-ציונית, מהנדסי תודעה, מטרפי דעת, מוחקי ישראל היהודית מעל פני האדמה; מסומם; מאופס [0מאל] תודה ל... –  ... ראוי לגינוי. תיפלתם  – תפילתם של הלא יהודים. תיקון עוול היסטורי  – חזרה לנרטיב ה"יהודי" של אנ"ש. תקשורת  – מערכת רקובה, שמאלנית, המונעת על ידי פרסום קפיטליסטי ולא-ערכי. מוזמנים להציע תוספות ועדכונים. צילום: עידן ירון

צילום: עידן ירון אתר ערוץ 7: "בית המשפט המחוזי בירושלים הפך את החלטתו של בית משפט השלום, וזיכה את בנצי גופשטיין מעבירות של הסתה לגזענות".   האתר גרס כי "השאלה המשמעותית" העומדת על הפרק היא "האם גופשטיין יוכל להתמודד בבחירות הקרובות לכנסת?".   הדברים מחייבים לעשות סדר בעובדות, ולבחון את משמעותן בהתאם.   תוצאות הערעור בבית המשפט המחוזי הכתבה בערוץ 7 מתייחסת לשני ערעורים שהגיש בנצי גופשטיין נ' מדינת ישראל (ע"פ 43477-07-24, ע"פ 18997-09-24, 4 בפברואר 2025). אלה עסקו בשני סעיפי אישום בפסק הדין של בית משפט קמא (ת"פ 62177-11-19 – הכרעת הדין מיום 14 בינואר 2024, וגזר הדין מיום 4 ביוני 2024).   באישור הרביעי נגד גופשטיין נקבע כי בנאום שנשא בעצרת לזכרו של הרב מאיר כהנא, ותועד אחר כך באתר אינטרנט, הציג תוכן גזעני מובהק נגד האוכלוסייה הערבית בכללותה. עוד נקבע כי הדברים נאמרו במטרה להסית. בשל כך, גופשטיין הורשע בעבירת "הסתה לגזענות".   באישום החמישי נקבע כי גופשטיין השתתף בחתונה שבמהלך הריקודים שהתקיימו במהלכה חלק מהנוכחים היו רעולי פנים, ואף אחזו בסכינים בידיהם. בשלהי המסיבה עלה גופשטיין אל הבמה, ותוך שהוא מנופף בידיו ומשלהב את הרוקדים, נטל את המיקרופון ושר פעמיים את הפזמון "ברוך הגבר נכנס למערה, דַרך את הנשק וירה". בהמשך השמיע את המילים "מוחמד מת". בהכרעת הדין נקבע כי "דבריו אלה הם שבח והלל למעשה טרור, אבל בהיעדר התייחסות של ממש מצד אורחי החתונה לתוכן הדברים, לצד קביעה כי השיר אינו חורג באופן ניכר מאופיים של השירים שנהוג להשמיע בחתונות של השייכים לזרם הימני קיצוני, לא התקיימה אפשרות ממשית לכך שהדבר יביא לידי מעשה טרור, והנאשם זוכה מאישום זה".   בית המשפט המחוזי החליט לזכות את גופשטיין מהאישום הרביעי, אבל לקבל את ערעור המדינה ולהרשיעו באישום החמישי. השופטים ציינו כי נסיבות המקרה באישום החמישי "הקימו אפשרות ממשית להביא לעשיית מעשה טרור".   מסתבר אם כן כי פסק הדין החדש הרשיע את גופשטיין בעבירה חמורה יותר מזה הקודם. עם זאת, השופטים החליטו שלא להתערב בעונש שהוטל עליו בבית משפט קמא; זאת בין השאר בשל הזמן הרב שחלף מאז.   לכן אין פלא כי כותרות באמצעי תקשורת אחרים הכריזו, לדוגמה: "מקורבו של שר המשטרה לשעבר הורשע בהסתה לטרור".   תזכורת על החלטת בג"ץ למנוע את התמודדותו בבחירות לכנסת ה-22 החלטת בג"ץ (ע"ב 5487/19; ע"ב 5506/19, 22 באוגוסט 2019) עסקה אמנם בנאום שנשא גופשטיין בעצרת לזכרו של הרב מאיר כהנא (אישום רביעי), אבל התייחסה גם להתנהגותו במהלך החתונה (אישום חמישי).   תשעת שופטי בג"ץ ציינו כי, פרט לראיות האלו ואחרות, שהופיעו בהחלטת בית המשפט, הציגו המערערים שורה ארוכה של ראיות נוספות.   הם קבעו: "התמונה העולה מעיון בעשרות הראיות שהוצגו בפנינו היא ברורה, חד-משמעית וגלויה על פניה: מדובר במופעים מחרידים של הסתה שיטתית לגזענות, המופנים נגד הציבור הערבי. גופשטיין מציג את הציבור הזה בהכללה כאויב וכמי שאין לקיים עמו כל מגע העשוי להתפרש כדו-קיום. הוא אינו בוחל באמירות המדמות אותו ואת האפשרות לדו-קיום עִמו למחלה סופנית, באומרו כי הם סרטן אשר "שלח גרורות לכל מקום". הוא אף אינו בוחל בתיאור הערבים בהכללה כמי שמתנהלים על פי "תרבות של רצח, גניבה ואונס"... גופשטיין אף טרח להדגיש בפני ועדת הבחירות כי על פי תפיסתו אין מדובר בגזענות, והוסיף "אני לא מתבייש ואני לא חוזר בי ואני לא מתחרט. אני אמשיך להילחם בהתבוללות".   בית המשפט סיכם: "הראיות החמורות שהציגו המערערים בעניינו של גופשטיין... נפרסות על פני שנים ארוכות, עד לתקופה האחרונה ממש. ברוב המקרים הוא נראה ונשמע בקולו אומר את הדברים ואלה אף נושאים לא אחת גוון אלים. פעילות עקבית ושיטתית זו מלמדת כי גופשטיין נחוש להוציא את תפיסותיו הגזעניות מן הכוח אל הפועל ודי בכל אלה כדי לבסס את המסקנה כי התבטאויותיו והתנהלותו של גופשטיין מצויים הרחק בעומק האזור האסור של הסתה לגזענות, המצדיקה את פסילתו מלהתמודד בבחירות לבית המחוקקים הישראלי מתוקף הוראת סעיף 7א(א)(2) לחוק היסוד".   השופטים העירו: "גופשטיין ניסה אמנם לעטות על הדברים 'כסות' לגיטימית של מאבק אידיאולוגי בתופעת ההתבוללות באומרו 'לא שנאה לערבים, לא שנאת זרים, ואף לא תחושת עליונות כלשהי היא שמובילה את ראשי הארגון אלא שכל רצונם ומהותם היא לעזור לעם ישראל, לבנות ישראל ולפעול נגד תופעת ההתבוללות'... אלא שניסיון זה מתנפץ לחלוטין אל מול חומרת [התבטאויותיו], הרוויות בוז ושנאה כלפי הציבור הערבי ככזה".   תגובתו של גופשטיין לדברי גופשטיין: "אנחנו יודעים שבית המשפט העליון הוא פוליטי לחלוטין, וכמובן מחזיק באג'נדה פוליטית של צד אחד בלבד, שהוא כמובן לא הצד שלי. לכן קשה לי להאמין שלובשי הגלימות השחורות יוציאו תחת ידיהם החלטה אובייקטיבית כלשהי – הם פשוט לא מסוגלים לזה".   אחרית דבר השאלה העולה לאור הדברים שצוינו לעיל: עד כמה המידע שהופיע באתר ערוץ 7, ותגובתו של גופשטיין, אכן ענייניים, מלאים, ולגיטימיים?

נמסר ראשונית כי רבש"ץ טלמון – התנחלות ויישוב קהילתי בצפון-מערב לרמאללה, ולצד יישובי גוש טלמונים – נחשד ביציאה מתחום שיפוטו (אחרי שבעבר, רבש"צים מהיישוב חרגו שוב ושוב מתחום סמכותם).   הרבש"ץ נכנס במדים, על דעת עצמו, ללב רמאללה, ביחד עם אדם נוסף. הם יצאו מהגזרה שלהם, נכנסו לשטח B, ולאחר מכן לתוך רמאללה (שטח A), ללא סמכות ואישור מתאימים. שם, התעמתו עם אנשי המשטרה הפלסטינית, והחרימו כלי נשק.   דובר צה"ל מסר כי "מבדיקה ראשונית עולה כי הרבש״ץ חרג מסמכותו. האירוע יתוחקר ויטופל בהתאם. הרבש״ץ הושעה עד לסיום התחקיר".   מזכירות טלמון הודיע כי " קונספציית ההגנה בתוך גדרות היישוב קרסה בעוטף עזה, ולכן מצופה לאפשר לרבש"צים לפעול באופן מרחבי".   תמיכת מזכירות היישוב ברבש"ץ אינה תואמת את המדיניות המונהגת על ידי כוחות הביטחון, אלא מגבה אותו על מדיניות שונה בתכלית, לה שואפים המתנחלים: "עזתיזציה של יו"ש".   בהקשר לחריגה של רבש"צים וכיתות כוננות מתחום סמכותם, ראוי להזכיר את המקרה של הפרעות בכפר ג'ית, ב-15 באוגוסט 2024. מתחקיר צה"ל עלה כי  "כ-100 ישראלים רעולי פנים נכנסו לכפר, הציתו כלי רכב ומבנים והשליכו אבנים ובקבוקי תבערה".   התחקיר העלה כי בתחילת האירוע הגיעו למקום – ללא אישור, כאשר הם לבושים במדים, ומבלי שיהיו בשירות מילואים – כמה חברי כיתת כוננות של היישוב הסמוך, חוות גלעד. "הם פעלו בניגוד לתחום הסמכות המוגדר לחברי כיתת הכוננות. לאחר תחקור האירוע, שני חברי כיתת הכוננות הודחו, ונשקם נלקח".   במהלך הפרעות נהרג תושב הכפר, בן 28 (אחר נפצע קשה). לפי תחקיר צה"ל, הוא "נורה למוות על ידי מתנחלים".   התנהגות מיליציונית של רבש"צים ושל חברי כיתות כוננו ביו"ש מתקיימת בניגוד למדיניות של כוחות הביטחון. כמקובל בניסוח צווי הרחקה של יהודים מיו"ש, מעשיהם מעוררים "חשש מוגבר שמא יפעלו ויסכנו את תושבי האזור". להרחבה: ראו מאמרי המקורי כאן: "רבש"צים ביהודה ושומרון". על פי סעיף 7א לחוק זכויות היוצרים

לאחרונה נמסר כי "פרויקטור אזרחי יטפל בפשיעה הלאומנית של נוער הגבעות" או, להעדפתי, "נוער הגבעות – תג מחיר". הובהר כי שר הביטחון וראש שב"כ עומדים יחדיו מאחורי הרעיון ה"מהפכני" הזה.   כתבה עיתונאית ציינה – מנקודת מבט "ממלכתית" צרופה, המתעלמת כליל מההוויה של "נוער הגבעות" – כי "למרבה ההפתעה, קיימים מי שמתנגדים למהלך, שלטענתם הוא שיתוף פעולה עם שב"כ", וכי "קיימים אפילו גורמים שפועלים נגד הניסיון של שב"כ להוציא נערים ממעגל האלימות ביו"ש".   מי שמכיר את המציאות בשטח לא היה מופתע כלל וכלל מה"גילויים" האלה. כפי שאנסה להראות להלן, נסיבות התהליך וההחלטה שהתקבלה מונעות אפשרות שמינוי הפרויקטור וצוות עוזריו יביא לתוצאות ממשיות כלשהן בהקשר לתופעה המתוחמת עצמה של "נוער הגבעות – תג מחיר" (אם כי אין לשלול השפעות "סביבתיות" מסוימות).   היוזמה סובלת מ"עיוורון" באשר למהות התופעה של "נוער הגבעות – תג מחיר", ולרוח של מי שפועל בחסותה, ואף מתעלמת מלקחי העבר. כתוצאה מכך, היא נועדת לכישלון חרוץ; זאת לאחר בזבוז משאבים לאומיים (שיזרמו, כמקובל במחוזותינו, לידי "מקורבים" – כלומר, יספקו דלק נוסף ל"מפעל הג'ובים הפוליטיים" הנודע לשמצה).   נקודת מוצא יש להבין כי "נוער הגבעות" היא תנועה חברתית, ש"פעיליה" (בהיעדר "חברים", במובן הארגוני הפורמלי) מתאגדים ספונטנית להגשמת חזון, שמגולם בפסוק: "לרשת ולהוריש את הארץ". תרומתם של "המאמינים האמיתיים" למאמץ הקולקטיבי עילאית. הם מקדישים את מירב זמנם ומִרצם להגשמת החזון המשותף.   תנועת "נוער הגבעות – תג מחיר" אינה "רדיקלית" גרידא, אלא "קיצונית" במובהק. היא לא רק דוחה את השלטון הדמוקרטי-הליברלי החילוני, אלא מבקשת לחולל מרד, ובעקבותיו מהפכה, ולהקים תחתיו – תוך שימוש בקיצוניות אלימה (מעשי אלימוּת המוּנעים דתית, פוליטית או אידיאולוגית) ובטרור ויג'ילנטי (טרור שמבצעיו עוסקים במעשי אכיפה, חקירה או הענשה של מי שנתפסים בעיניהם כעבריינים או כסוטים, מבלי שנמסרה להם סמכות חוקית לכך, ומחוץ לעוצמתו של הממשל הריבוני) – סדר דתי-מדיני-חברתי חדש.   ההנחה כי "התפקיד יאויש על ידי אדם מההתיישבות", אינה ערובה להצלחתו. יש לזכור כי "נוער הגבעות – תג מחיר" מתאפיין כ"תנועת התנגדות" – אוסף של פעילים חברתיים שמנסים לאתגר את השלטון ואת המבנה המדינתי-החברתי, ובכלל זה, מתמרדים נגד המוסדות של החברה ממנה יצאו (כלומר, מייסדי "ההתיישבות הוותיקה", כמו דור ממשיכי דרכם).   פעילי נוער הגבעות מתנגדים לממסד באשר הוא. לפיכך, הם לא נוטלים חלק בתהליכים הפוליטיים הממלכתיים, ולא בוחרים לכנסת. כך גם באשר לפוליטיקה המרחבית – בכלל זה, הם מתנגדים בתכלית למוסדות כמו מועצת יש"ע, או המועצות האזוריות.   הרעיון ש"הפרויקטור יהיה כפוף לממשלה וידווח למגוון משרדים ממשלתיים מלבד הביטחון, ביניהם החינוך והרווחה" לא יכול להתקבל על דעת "נערי הגבעות – תג מחיר". לפיכך, יהיה זה בהכרח גוף מוקצה ומבוזה, וכל מי שישתף פעולה איתו ינודה ויוּדר.   גם ה"עבודה מול רבנים", שמנהל שב"כ, לפי הצהרתו, נוגדת את אופי התנועה. כידוע, הנערים תופסים עצמם כאנטי-רבניים במפגיע. לנוער הגבעות אין "רבנים" שהם נשמעים להם ללא ערעור או הרהור. לפיכך, גם "האחריות הרבנית" על הנעשה בשטח מוגבלת ועקיפה, אם בכלל.   הידיעות על כך ש"החטיבה היהודית" [ החטיבה לסיכול טרור וחתרנות מדינית בקרב מגזר ישראל וזרים] מקיימת  "שיחות עם רבנים וגורמים משפיעים בקרב נערים בהתיישבות ביהודה ושומרון, כדי לנסות ולהגיע איתם להסדרים במטרה להפסיק את פעילותם הלאומנית ולהרחיקם מהדרך שעלולה להביא אותם להסתבכות ואף למעצר" נראות לפיכך מופרכות במידה רבה (הן מזכירות, במידה מסוימת, את ההתייחסות ליחידות "הנח"ל החרדי" בהקשר ל"גיוס בני ישיבות" – כאשר המשרתים בהן מגיעים משולי החברה החרדית, ובוודאי שלא מהגרעין הישיבתי הקשה שלה).   תיווך ממסדי – רבנים וראשי מועצות אזוריות בעבר הוזכרו לפחות שני מקרים של "תיווך", שבו נציגי החטיבה היהודית בשב"כ יזמו שיתוף פעולה עם רבנים בולטים, ועם ראשי מועצות אזורית, במעֵין "הסדר" שסייע ל"נערים" לקצר את מעצרם המִנהלי ולמצוא בעבורם חלופה שיקומית. מתברר שהיו אלה "צעירים-קטינים", שנאלצו לקבל על כורחם הסדר כזה. בעיקרון, נערים בגירם מקרב פעילי התנועה לא ישתפו פעולה עם רשויות הביטחון, גופי אכיפת החוק או מערכת המשפט. הם מתמידים בנחישותם; למרות הצעות שהם ומשפחותיהם מקבלים משב"כ.   גם הרבנים שעסקו בעבר בתפקידי "תיווך" לא בהכרח נמנעו ממתיחת ביקורת על שב"כ. לאחר הודעתו של שר הביטחון ישראל כ"ץ על ביטול המעצרים המנהליים ליהודים הציע הרב אליקים לבנון (רב המועצה האזורית שומרון, וראש ישיבת ברכת יוסף באלון מורה): "תערבו אותנו הרבנים, התקשורת שלנו עם הנערים יכולה להועיל. לא צריך מעצר מנהלי בשביל זה". הוא לא פירט לאיזו אוכלוסיית "נערים" הוא מתייחס.   הרב לבנון, ביחד עם הרב דוד חי הכהן (ראש ישיבת נתיבות ישראל, ראש קהילת אורות התורה, ורב שכונה בבת ים), ציינו "בעקבות הרדיפה המתמשכת של שב"כ כלפי המתיישבים", כי "אין שום הצדקה למעצרים מנהליים וליחס משפיל ומבזה", שמגלה שב"כ כלפי נוער הגבעות.   שילוב של "אמצעים קשים" עם "אמצעים רכים" – דוגמת פרויקט "הרועה העברי" האמצעים העומדים לרשות המדינה הם "קשים" מצד אחר (בתחומי הביטחון, אכיפת החוק והמשפט), ו"רכים" מצד אחד (בתחומי החינוך והרווחה).   מקרה בולט של ניסיון להפעיל "אמצעים רכים" הוא זה של פרויקט הרועה העברי. הפרויקט הוקם ב-2013, "כדי לחזק ולהעצים את החינוך, ההתיישבות והחברה ברחבי ארץ‑ישראל", ובשאיפה "להעצים את בני נוער, ולקדם פרויקטים התיישבותיים, מהפן החינוכי-הערכי".   בתחילת הדרך, מנכ"לית משרד החינוך הוציאה מסמך המופנה אל אישים מרכזיים – ביניהם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, משרד המשפטים, ראש שב"כ, מפכ"ל משטרת ישראל, מנכ"ל המשרד לביטחון פנים וראש אכ"א בצה"ל – באשר ל"מינוי נציג לוועדה בין-משרדית להפעלת פרויקט הרועה העברי". היא פירטה: "בשל מעורבותם המשמעותית של קטינים באירועי תג מחיר, ובהמשך לעבודת מטה שנעשתה בשיתוף עם משרדי הממשלה המתאימים, גובש פרויקט הרועה העברי, אשר נותן מענה חינוכי-רווחתי משקם לאוכלוסיית הנערים והנערות בסיכון ביהודה ובשומרון, במסגרת המאמצים ההתערבותיים למיגור תופעת הפשיעה הלאומנית. את הפרויקט תלווה ועדת היגוי בינמשרדית, אשר תהיה אחראית על גיבוש תוכנית העבודה, מטרות הפעלתו ויישומו. אבקש כי תמנו נציג מטעם משרדכם לוועדה, ותעבירו את שמו ופרטי ההתקשרות ללשכתי, לקראת ישיבת התיאום בהקדם".   דבר המכתב והפרויקט נחשפו במהרה באתר ערוץ 7. נכתב שם כי במסמך המפרט את שלבי הפרויקט נקבע כי בשלב הראשון יופעלו מערכי החינוך, לעידוד "קבלת השונה", ומערך הרווחה, "שיסייע במישור האישי והמשפחתי". לצידם יגויסו אנשי גשר ודמויות מפתח בגבעות, כדי ליצור קשר ישיר ולהגיע להסכמות עם מנהיגי הנוער. בהמשך יפעל הפרויקט ליצירת אמון עם המשפחות והקהילה למניעת הידרדרות להתנהגות המנוגדת לחוק, לצמצום מצבי סיכון, ולשילוב בתעסוקה המקומית". עוד נכתב כי "הצעירים יופנו לשילוב בחיילות השונים בצה"ל, ולאחר שחרורם יינתן דגש על שילובם בעשייה תורמת לחברה וביוזמה עצמית-עסקית".   במשרד החינוך הדפו את הביקורת, וטענו כי "מדובר בפרויקט חינוכי המתקיים בשיתוף עם משרד הרווחה וגורמים נוספים", וכי "שב"כ אינו חבר בה". עם זאת, בשיחה אישית שקיימתי עם נער גבעות, בן 20, יליד עמונה, שבה שאלתי אותו לגבי הפרויקט, הוא השיב נחרצות: "איזה משרד החינוך? זה פרויקט של שב"כ!". הוא הדגיש: "אף אחד מאלה שחובשים כיפה ומגדלים פאות לא התקרב אליהם. לא הגענו לגבעות סתם, אלא מתוך אמונה, מתוך אידיאולוגיה. לכן, הם שינו כיוון ופנו אל הנער המנותק, אל ה'ערסים', שאינם דתיים-אידיאולוגיים" (ראו שוב ההקבלה ל"בני ישיבות" לעומת "נוער חרדי עובד-מנותק", וכדומה).   מייסדי הפרויקט טענו לימים כי אין להם מגע עם שב"כ. למרות זאת, התעוררה התנגדות עזה לכניסתו לחלק ניכר מהגבעות והמאחזים, שנבעה מתפיסה אידיאולוגית עמוקה, לצד חשדנות אופיינית. מנחם בן שחר, ממקימי גבעת רונן, הסמוכה להר ברכה, אמר כי אינו מבין מדוע ראוי לשתף פעולה עם גוף שלטעמו אינו מתנהל בשקיפות: "אני לא מבין מה בדיוק עומד מאחורי הפרויקט הזה; אבל אני מבין היטב את מי שלא רוצה לשתף עם זה פעולה. יש תחושה שהמדינה רואה תופעה של ציבור עם כוח, וזה בַּאג שאין לה שליטה על הציבור הזה. לכן היא מנסה לתקוף אותו ולהתחכך אתו מכל הצדדים כדי להשתלט עליו, רק שהיא עושה את זה בצורה מביכה. לגבעות יש אמירה כל כך ברורה ברוך השם, אמירה בקול צלול בלי הרבה תקשורת ודברור. אז חבל לטשטש את המסר שלנו לעם ישראל על ידי התערבות עם גורמים שבמקרה הטוב אינם מזוהים אתנו, ובמקרה הגרוע יכולים לפגוע בנו".   מי שדיברו בתקיפות רבה יותר נגד הפרויקט היו פעילים מקרב הדור הצעיר של התנועה. כך לדוגמה, מאיר אטינגר, האידיאולוג הבולט של נוער הגבעות, הסביר בבלוג שלו באתר הקול היהודי: "המלחמה של הממסד בנוער הגבעות מתאפיינת לא רק על ידי התנכלות במעשים אלא גם בהיבט של תרבות. גופי הממסד מנסים להכניס לנוער הגבעות את התרבות שדרדרה אותם בעצמם לאיבוד הזהות היהודית, הבלגה על פגיעה ביהודים, וחוסר אמונה בזכותנו על כל רחבי הארץ. כבר בפגישה הראשונה שלי עם החבר'ה של הרועה העברי, עוד לפני שהם הזדהו שהם מהפרויקט הזה, ראיתי איך הם חתרו לשכנע את החבר'ה להשקיע את הזמן שלהם רק בקריירה, פרנסה וכסף, דבר הפוך מהערכים שלנו כיהודים שנלחמים בתאוות ממון ופועלים למען עם ישראל גם אם זה דורש הקרבה אישית. התרבות המערבית היא זאת שהביאה את שב"כ, משרד החינוך והמסד בכלל לאובדן כל הערכים. זה דומה למתייוונים שהתחילו את ההשפעה שלהם בעם ישראל לאו דווקא בנזקים פיזיים. גם פה עיקר הנזק שלהם זו ההשפעה הרוחנית שהם מכניסים את התרבות המתייוונת שלהם, את תאוות הממון והפריצוּת, לתוכנו. אנחנו לא צריכים שהם יחנכו אותנו, אלא אנחנו אלה שצריכים לחנך אותם ולהפיץ את האור שלנו אליהם".   הרב יצחק שפירא (ראש ישיבת עוד יוסף חי ביצהר, בנשיאותו של הרב יצחק גינזבורג) סיפר כי אנשי הרועה העברי היו אצלו בביקור בבית בבקשה שיעניק את הסכמתו לפרויקט. לדבריו: "מדובר בפרויקט שאמור לתת מסגרות של לימודים ועבודה לנערי הגבעות. מה שפחות ידוע הוא שמאחוריו מסתתרים שב"כ, משרד ראש הממשלה ומשרד החינוך, כלומר – ראשויות המדינה. ככאלה, חשוב להן לקבל אישור של דמויות המקובלות על הנוער, כדי לזכות בשיתוף פעולה מצידו. "אמרתי להם: אין בעיה, אני בעצמי מוכן ללמד שם יחידת לימודים שהכנתי באזרחות בנושא מהי מדינה יהודית, נלמֵד מהי אזרחות כמו שאנחנו מבינים שהיא צריכה להיות. אתם תממנו, אני אסביר על המדינה. מוכן לגמרי להיות שותף... אתם רוצים גיבוי, למה שלא תאשרו את זה?". באופן לא מפתיע, אך מקומם מבחינתו, הוא לא זכה לשיתוף פעולה מצידם.   אז – והיום כַּתָּב "הקול היהודי" ודובר "חוננו", אלחנן גרונר, שאל בשיחה עם מייסד פרויקט הרועה העברי: "נוער הגבעות האותנטי, אם אפשר להגדיר את זה כך, ממילא לא מתקשר איתך. אולי פשוט נכשלת במשימה והעדפת להגדיר שינוי של קהל היעד והמטרות?". לדברי גרונר, מייסד הפרויקט "לא הכחיש את מסקנתי, אבל טען כי מלכתחילה לא כיוון לכניסה ל'גרעין הקשה'".   אותו אלחנן גרונר כתב לאחרונה, כעורך אתר הקול היהודי, על רעיון הפרויקטור האזרחי בכותרת: "בדיחה לא מצחיקה ופרויקט שנקבר לפני שנולד, מכיוון שהוא קשור לשב"כ": " שורת ניסיונות דומים נכשלו, ורק שאבו מיליונים לטובת פרויקטים שלא בהכרח קשורים לגבעות.   הסיבה פשוטה: נוער הגבעות הוא לא הבעיה. הוא הפיתרון. הבעיה היא מדינה רופסת שלא מטפלת באויב ומאפשרת רצח יהודים. ברגע שיטפלו באויב, אף אחד לא ירגיש צורך לפעול עצמאית; אבל הממסד עצמו לא מכיר בזה. הוא מדמיין שאם יתנו תקציב לחוג ריתוך ופוייקה לנערים, הם פתאום לא ירגישו צורך לנקום על פיגועים. זה לא עבד ולא יעבוד עד שלא יפנימו שהתנהלות הממסד היא הבעיה ולא הנוער".   אזכיר לסיום כי שיחה שניהלת עם אחד מ"אושיות" נוער הגבעות בעבר, שבה הוא סיפר לי כי לאחר עזיבת הגבעות, נישואים והתיישבות בגוש שילה, הוא שימש כ"רכז נוער – איתור" במועצה האזורית מטה בנימין. לדבריו: "לימים הבנתי שיש כלים ממסדיים שאפשר לנצל אותם. מדינת ישראל על כל רשויותיה היא כלי, לא קודש ולא חול – היא יכולה להיות נגדך או למענך, ואפשר לנצל אותה. איפה שאני יכול להשתמש בה, זה טוב; איפה שלא – אין לי בעיה אידיאולוגית לתקע פגיון בגבה. אני בקשר עם ארגונים ממלכתיים וציבוריים, אבל קשה לי עם זה. לראות דגל ישראל – שבשמו דרסו אותי – זה ממש קשה". הוא הוסיף:   "אני עובד עם נוער הגבעות. הנוער נמצא פה ויש לו כוחות עצומים לקדם תהליכים בעם ישראל ולכן מישהו צריך לקחת עליו אחריות ולתת לו את הליווי המתאים.   אחרי הכל, ולמרות רקעו המוכּר והמוניטין שרכש, הוא התוודה: "ההתייחסות הראשונית אליי מצד הנוער הייתה של חוסר אמון, כי אני מגיע מהמערכת – מהממסד. נדרש תהליך ארוך כדי לזכות באמון אישי מצידם. אני שם על השולחן את העובדה שאני מתפרנס גם מכספי המועצה: 'זה הפרויקט, אלה המטרות שלו, ומה שתגידו – אני אתכם'".   הפעיל אמר לי כי "סוף-סוף המדינה התחילה להתייחס אל נערי הגבעות בחיוב, לעודד אותם ולעזור להם – לא בכוונה להוציא אותם מהגבעות, אלא לחזק את היכולות שלהם בעזרת תוכנית לימודים, קורסים מקצועיים ותוכנית פרטנית [בניסוחו של גרונר, " חוג ריתוך ופוייקה"]". עם זאת, הוא הודה לבסוף כי "הנוער נוטה שלא לקבל תקציבי מדינה או רשויות ממלכתיות כלשהן". לכן, "רוב רובו של התקציב שעמד לרשותי לא נוצל כלל".   במשרד החינוך הסבירו כי תוכניות שונות – ובכלל זה "הרועה העברי" – ממשיכות לפעול; אבל, אחד הבכירים במשרד הודה כי "אף לא אחת מהן הצליחה להעניק טיפול משמעותי וסיוע לנערי הגבעות".   המשאבים הלא מבוטלים שהושקעו במגוון פרויקטים שניסו "להמיר" את "נוער הגבעות – תג מחיר" לא הביאו לתוצאות המקוות. אין סיבה להאמין כי "הפרויקטור האזרחי" החדש יצליח במקום שבו אלה נכשלו. לפיכך, הפרויקט עתיד להתגלות כחסר תכלית. צילום: עידן ירון

"מפקדים ולוחמים מעידים כי בפיקוד מרכז החליטו להעתיק שיטות שיושמו ברצועת עזה לצפון הגדה". Permission: Activistilles.org